על סופר גדול ומענטש: דן צלקה

רשימה נוספת שעוסקת גם באיווה סיטי וגם בסדנת הכותבים הבינלאומית, והפעם על סופר ואדם נהדר שזכיתי להכיר שם: דן צלקה.
בעצם קודם כל הוא היה חבר של בתי הקטנה, ואחר כך הפך לחבר משפחה.
כמו שתמיד נהגנו בקהילה הקטנה שלנו, הזמנו את דן לארוחת ערב עם הגיעו לעיירה בשנת 1987. הוא נענה בשמחה. שתי הבנות הקטנות שלנו מאד התלהבו ממנו. הסתבר שהיתה לו ממש גישה נהדרת לילדות, הוא התייחס אליהן ברצינות,שאל לדעתן וממש התעניין. ֿ
לכן ליום הולדתה ה 4 של בתי הקטנה היא ביקשה שנזמין את דן. זאת היתה בקשה יוצאת דופן כי את מסיבות יום ההולדת אצלנו בבית חגגנו רק ארבעתינו. כשתהיתי מדוע היא רוצה להזמין אורח מבוגר נוסף, היא ענתה שדן הוא כמו משפחה.
שנינו התידדנו כשביקש ממני לתרגם לאנגלית, יחד איתו, שירים שכתב. העבודה בצוותא היתה מעניינת מאד בשבילי, היה לו ידע עצום בכל נושא, והוא היה נדיב ונעים הליכות. הסתדרנו מצוין והוא היה מרוצה מן התוצאה.
במשך השנים כשעדיין גרנו בארה״ב התראינו עם דן ומשפחתו בתל אביב כשביקרנו בארץ. הוא גם היה זה שהתנדב והביא לדליה רביקוביץ את עבודת המ. א. שכתבתי עליה (עם המלצה אישית שלו). וכשחזרנו לתל אביב החברות המשיכה בין שתי המשפחות.

היום פתאום נזכרתי כמה דן תמך בי כשכתבתי את עבודת הדוקטורט. הוא היה כבר חולה מאד, ואני הייתי מגיעה לבקר עם ספרים, ניו יורקר, ומצב רוח טוב. יום אחד סיפרתי לו שיש לי בעיות עם המנחה שלי, בין היתר היו לה טענות שהטקסט שלי (באנגלית) לא נכתב בלשון מספיק גבוהה. לדן היו כל מיני הצעות לפתרון הקונפליקט. היו גם כאלו שנראו לי מוזרות, כמו לשלוח לה זר פרחים (לא עשיתי). ואז הוא ביקש לקרוא את הדוקטורט שלי. הססתי כי ידעתי שכיון שהוא חולה כל כך זמנו יקר. אבל כיון שהציע שלחתי לו בכל זאת התיזה (היא היתה כמעט לגמרי מוכנה). עוד באותו הערב הוא צילצל לומר לי כמה נהנה לקרוא את עבודת הדוקטורט שהיתה לדעתו מעולה, כתובה נהדר ומקורית. אני זוכרת שהוא אמר ״את לא תצטרכי לעשות כמעט שינויים כשיצא הספר כיון שכתבת בלשון בני אדם״.הוא צדק. אני מאמינה שהביקורת של דן צלקה, אדם כל כך מעורר השראה, עזרה לי לעמוד על דעתי ולהמשיך בדרך שלי.