קריאה בשמיעה

כשלימדתי במכללה נתתי פעם לסטודנטים שלי שאלון על סגנונות למידה. יש כאלו שלומדים משמיעה, יש כאלו מראייה, יש כאלו שצריכים לגעת ולמרקר כל משפט חשוב, יש כאלו שלומדים הכי טוב בקבוצה, ויש כאלו שלבד.
אני לומדת הכי טוב משמיעה, ומעדיפה ללמוד לבד. אולי בגלל זה אני גם כל כך אוהבת להקשיב לספרים.

הקראת ספרים היא לא המצאה חדשה. שנים רבות היו נשים למשל יושבות יחד, תופרות או רוקמות, ומישהי היתה קוראת להם בקול כדי להנעים את זמנן. גם זוגות היו מבלים יחד כשהם קוראים אחת לשני שירים וסיפורים.
לבנותי שגדלו בארה״ב קראתי בקול רם ספרים בעברית עד שהיו נערות.

האהבה שלי לקריאה בשמיעה התחילה כשלקחתי קורס על שקספיר באוניברסיטת טורונטו. הגענו לשם אחרי שלמדתי ספרות כללית באוניברסיטת חיפה. הידע שלי באנגלית היה מוגבל ופתאום הייתי צריכה לקרוא כל שבוע מחזה של שקספיר.
כך מצאתי את עצמי יושבת שעות ארוכות בספריה עם אזניות קוראת את המחזה השבועי ובו זמנית מקשיבה להקלטה שלו על תקליט ארוך נגן. כך הפך שקספיר למשהו ממש חי מצחיק ומרתק.

יותר מאוחר כשגרנו בארה״ב והייתי צריכה לנהוג כדי להגיע ממקום למקום (טקסס עצומה) התחלתי להקשיב לספרים. כך צלחתי ספרים ארוכים ומסובכים כמו Bleak House של צ׳רלס דיקנס או סתם ארוכים כמו A Suitable Boy של ויקראם סט. עד היום אני מקשיבה לספרים ומחפשת דוקא את אלו שאני יודעת שלא אקרא בכתב.

https://alaxon.co.il/thought/%D7%95%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA/