אתמול התערערתי. משום מקום הגיע אלי מסר שטנה בווטסאפ הפרטי שלי ממישהי שאין לה איתי שום קשר אישי, אך שתינו חברות פעילות בתנועת נשים. מעולם לא דיברתי איתה פנים אל פנים. אני יודעת מיהי והיא כנראה יודעת מי אני, אחרת בוודאי לא היתה שולחת לי מסר שמאשים אותי בגזענות ובשנאת האחר.
בעבר לפני הקידמה ועידן המחשב, אנשים היו יכולים להשיג בבזק את מספר הטלפון שלי ולהתקשר, אך אם רציתי יכולתי למנוע זאת בעזרת מספר חסום. בנוסף אפשר היה להשיג את הכתובת ולשלוח לי מכתב שטנה הביתה, אך זה דרש מאמץ ונחישות.
היום, קצת בדומה לקלות שבה אנשים משיגים כלי נשק, בגלל חוסר פרטיות ונגישות לשיטנה יש אפיקים נוחים וקלים:
כמו מיילים, מסרונים, מסנג׳ר ווטסאפים ובודאי יש עוד רבים אחרים.
אכן כיום כל אחד יכול למצוא את כתובת האימייל כדי להטריד אותי. אפילו אם הם לא חברי בפייסבוק אנשים יכולים לשלוח לי במסנג׳ר מסרי שטנה, ויש סכוי טוב שאראה אותם. אבל הווטסאפ הוא המסוכן ביותר. מיד כשאת הופכת לפעילה בארגון או בתנועה ורוצה לתרום, הצעד הראשון הוא להצטרף לקבוצת ווטסאפ. ברגע שאת שם משתתפת בדיונים, מביעה את דעתך, את חשופה ופגיעה. תמיד יש סכוי שמישהו/י ישתלח בך, יאשים אותך, או כמו במקרה שלי ישלח לך מסר של שיטנה. לגבי זאת התגלמות החדירה לפרטיות.
לפני שנים אחדות קראתי מאמר שנקרא ״מות הפרטיות״. הכותבת טענה שבעקבות האינטרנט אין יותר ציפיה לפרטיות. כשקראתי את המאמר הייתי בטוחה שהמחברת מגזימה ופעם כשהדירות היו קטנות או אנשים גרו בקיבוצים היתה להם הרבה פחות פרטיות מכיום. פעם, כך חשבתי, פרטיות היתה פריוילגיה. עם שני חדרים הורי נאלצו בודאי לוותר על חלק גדול מהפרטיות שלהם כשגרו בסלון, והיום יש לי בית משלי ואני יכולה לעשות הכל.
אבל אז לא תארתי לעצמי את כל ההשלכות ובוודאי לא חשבתי שדרך הווטסאפ אנשים יישלחו לי מסרי שטנה.
פרטיות זה שטח שנחקר רק בשנים האחרונות, ומאז שהתחילו לחקור אותו השתנה מהקצה לקצה. באחד המאמרים הראשונים על פרטיות (״פרטיות מושג שימושי״) הסוציולוג אלן בייטס מגדיר אותו ״כציפיה של האינדיוידואל לכך שהאחר יהיה מודר מכל מה שלא נוגע לו, וההכרה שלאחר יש זכות מלאה לעשות את אותו דבר״ (1964)
בעבר לפני הקידמה ועידן המחשב, אנשים היו יכולים להשיג בבזק את מספר הטלפון שלי ולהתקשר, אך אם רציתי יכולתי למנוע זאת בעזרת מספר חסום. בנוסף אפשר היה להשיג את הכתובת ולשלוח לי מכתב שטנה הביתה, אך זה דרש מאמץ ונחישות.
היום, קצת בדומה לקלות שבה אנשים משיגים כלי נשק, בגלל חוסר פרטיות ונגישות לשיטנה יש אפיקים נוחים וקלים:
כמו מיילים, מסרונים, מסנג׳ר ווטסאפים ובודאי יש עוד רבים אחרים.
אכן כיום כל אחד יכול למצוא את כתובת האימייל כדי להטריד אותי. אפילו אם הם לא חברי בפייסבוק אנשים יכולים לשלוח לי במסנג׳ר מסרי שטנה, ויש סכוי טוב שאראה אותם. אבל הווטסאפ הוא המסוכן ביותר. מיד כשאת הופכת לפעילה בארגון או בתנועה ורוצה לתרום, הצעד הראשון הוא להצטרף לקבוצת ווטסאפ. ברגע שאת שם משתתפת בדיונים, מביעה את דעתך, את חשופה ופגיעה. תמיד יש סכוי שמישהו/י ישתלח בך, יאשים אותך, או כמו במקרה שלי ישלח לך מסר של שיטנה. לגבי זאת התגלמות החדירה לפרטיות.
לפני שנים אחדות קראתי מאמר שנקרא ״מות הפרטיות״. הכותבת טענה שבעקבות האינטרנט אין יותר ציפיה לפרטיות. כשקראתי את המאמר הייתי בטוחה שהמחברת מגזימה ופעם כשהדירות היו קטנות או אנשים גרו בקיבוצים היתה להם הרבה פחות פרטיות מכיום. פעם, כך חשבתי, פרטיות היתה פריוילגיה. עם שני חדרים הורי נאלצו בודאי לוותר על חלק גדול מהפרטיות שלהם כשגרו בסלון, והיום יש לי בית משלי ואני יכולה לעשות הכל.
אבל אז לא תארתי לעצמי את כל ההשלכות ובוודאי לא חשבתי שדרך הווטסאפ אנשים יישלחו לי מסרי שטנה.
פרטיות זה שטח שנחקר רק בשנים האחרונות, ומאז שהתחילו לחקור אותו השתנה מהקצה לקצה. באחד המאמרים הראשונים על פרטיות (״פרטיות מושג שימושי״) הסוציולוג אלן בייטס מגדיר אותו ״כציפיה של האינדיוידואל לכך שהאחר יהיה מודר מכל מה שלא נוגע לו, וההכרה שלאחר יש זכות מלאה לעשות את אותו דבר״ (1964)
להגדרה הזאת אין כרגע כל קשר למציאות שבה אנחנו חיים. אבל בכל זאת אני מקוה שעדיין לא מאוחר למגר את מסרי השיטנה ולהשיב אל כנה את השאיפה לפרטיות: זה עניין של כבוד אנושי הדד
שמי איזבלה איתן, אני מגיעה מתל אביב ,, אבל אני עוברת לאוהיו עם בעלי, אני רוצה לחלוק את החדשות הטובות על חיי עם כל מי שזקוק לעזרה בנישואין / זוגיות. סבלתי שש שנים, בעלי עזב אותי והמשכתי ללדת אישה אחרת רק בגלל שמשפחתו לא אהבה אותי, ומכיוון שלא יכולתי להביא לו תינוק, בכיתי שבע שנים בגלל שבעלי התגרש ממני. חיפשתי את הכישוף שהענן עזר לי ברשת פגשתי כל כך הרבה קוסמים, כולם גייסו כסף בלי לעזור לי, אבל ב -3 באוגוסט 2019 ראיתי תרומה מקוונת של קוסם טוב בשם ד"ר אלאבה. החלטתי לפנות אליו כשפניתי אליו, הוא אמר לי שהבעיה שלי נפתרה מכיוון שפניתי אליו, אמרתי לו את כל הבעיות שלי והוא הבטיח שיעזור לי להחזיר את בעלי. ד"ר אלאבה הורה לי והראה לי מה לעשות אז אני ממלא אחר כל ההוראות ועושה את מה שהוא ביקש ממני לעשות אחרי שלושה ימים הוא אמר לי שבעלי יתקשר אלי לפני שאני ישן באותו יום ויתנצל. ברגע שהוא סיפר לי הכל, בעלי התקשר אלי וביקש שאחזור אליו אחרי שש שנות גירושין. היום אני חולק את המסר הזה כי אני רוצה שהעולם יידע וזו עבודה טובה, ואני גם מאוד שמח להיות בהריון ולאלו מכם שזקוקים לעזרה, בעיות בעבודה או קידום, צרו קשר עוד היום עם ד"ר אלאבה ופתרו את הבעיה שלכם הנה דוא"ל: dralaba3000@gmail.com או whatsapp בטלפון: +2349039885856 אני מבטיח לך שהבעיה שלך תיפתר
ReplyDelete