פרס אם השנה

כשבנותי גדלו החלטתי שסוף סוף הגיע תורי לחזור ללימודים ולעשות דוקטורט, הייתי מוכנה ונרגשת ובטוחה שהעולם מחכה לחזרתי.

כשהתחלתי בתוכנית ראיתי מודעה על מלגה ייעודית לתלמידות דוקטורט. בתמימותי האמנתי שבודאי אזכה במלגה, כי אחרי הכל מי לא ידע להעריך את הנחישות של אם המחליטה לחזור ללימודים? התשובה היא כמובן שאף אחד לא מעריך. אין ולא היו מלגות או פרסים למישהי כמוני.

זמן קצר לאחר סיום הדוקטורט השתתפתי בכנס בינלאומי בחו״ל ושוחחתי עם אחד המרצים האחרים, פרופסור ישראלי באוניברסיטה בארץ. הוא סיפר שבמחלקה שלו לא מסתכלים אפילו על תיק של מועמד/ת למשרה ראשונה מעל גיל 40.
זה ברור שנשים, במיוחד אמהות, הן אלו שמשלמות את המחיר. כלומר אם אשה מעונינת במשפחה עליה להזהר כי אם ״תבזבז״ זמן יקר, היא מסתכנת באובדן הקריירה.

אבל אולי יש פרסים אחרים לאמהות? לפני זמן מה ראיתי מודעה שבאחת הערים בארץ מחפשים מועמדות, אמהות מצטיינות, ל״פרס אם השנה״.
אחד התנאים לפרס היה שעל האם להוכיח שהצליחה להגשים את עצמה. הגשמה עצמית היא היכולת לפתח את כל היכולות והכישורים והפוטנציאל שנולדנו איתם. אבל במציאות של היום, ובהקשר של תחרות אם השנה, הגשמה עצמית היא שם קוד לקריירה.

לחברותי האמהות, בעיירה האוניברסיטאית בארצות הברית של שנות ה80, שנשארו כמוני בבית עם הילדים לא הייתה קריירה. אמרו לנו אז שההגשמה העצמית נמצאת באמהות. היינו קבוצה של נשים עם תארים מתקדמים,ֿ אבל כשחזרנו לעולם העבודה, זה כבר היה מאוחר מדי בשביל לפתח את היכולות, הכישורים והפוטנציאל שלנו. מצאנו משרות אבל ברובן הן לא הסוג של הגשמה עצמית.

בעבר תמיד הופתעתי כששמעתי שאמהות צעירות בוחרות לגור ליד ההורים, אנחנו כאמור הרחקנו עד מעבר לאוקיינוס. אבל כעת אני חושבת שהן היו מעשיות וידעו משהו שלא הבנתי: כדי שתהיה לה קריירה האם צריכה להשתמש בכל המשאבים שעומדים לרשותה, ולוודא שהיא יכולה לקבל את כל העזרה הנחוצה לה.

למרות אותה תחרות, החברה לא מעניקה פרסים לאמהות מצטיינות, ואם את אם צעירה המנסה ללהט בין עבודה לילדים, או אם מבוגרת המנסה לחזור לעניינים, עולם העבודה ברוב המקרים איננו סביבה ידידותית לאמהות מכל הגילים.