לעבר יש זכות הצבעה והפמניסטיות הדתיות:

אני חילונית אבל הקבוצה החביבה עלי בפייסבוק היא ״אני פמיניסטית דתיה וגם לי אין חוש הומור.״ זאת קבוצה לא פוליטית, ובה יותר מ14000 חברות וחברים, רובן נשים דתיות.

בתאור הקבוצה כותבות האחראיות ש״זהו מקום עבור נשים לחלוק ולשתף לחלוק ולשתף אירועים מחייהן במסגרת הדת. מקום בו הן יכולות לצחוק על הכול, בלי להצטדק, בלי להתנצל, בלי להיות מואשמות בחוסר צניעות, ובלי להסביר למה אין להן חוש הומור.״

אך כפי שמעיד הפוסט הבא (אחד מני רבים) חברות הקבוצה מצליחות לממש הרבה מעבר לזה.

״אחרי שהשתתפתי במניין שוויוני בספריה, אחד הקוראים עצר אותי ושאל. ׳מה זה היה? ׳ ׳מנחה׳ עניתי לו: ׳אל תתחכמי, תקשיבי לי כדאי שתתרחקי מכל הדברים האלו, ותעשי רק מה שאמך היתה עושה.׳ ׳אבל אמי גם היא מתפללת במניין שוויוני׳ עניתי. יותר לא שמעתי ממנו.

המקרה התמים לכאורה, מגלם בתוכו את כל התורה כולה. הוא עשיר באזכורים ומסרים חתרניים, ואלו נהירים לגמרי לקהל היעד. משורות קצרות אלו הקוראות מציירות פרופיל מובהק של הכותבת. הן מכירות את המציאות שלה וגם את סוג הביקורת וחוסר סובלנות שהיא חווה באופן יומיומי. הן לוקחות בחשבון שהרקע האישי שלה מקל עליה לחיות לפי אמונתה.

מילוי פערים כדי לפענח סבטקטס מינימליסטי של טקסט מוכר לקוראות הפוסט כי אינו שונה באופיו מסוג הקריאה הצמודה שכותבת הפוסט ורבות מחברותיה מיישמות על בסיס יומיומי בלימוד טקסטים מקראיים.

בשנת 1969 במאמר המכונן ״המלך במבט אירוני״ מנחם פרי ומאיר שטרנברג הציגו צורת ניתוח זאת לקוראים מחוץ למעגל חוקרי המקרא. הם הצביעו על כך שבטכניקת כתיבה מחוררת מצליח המספר המקראי של סיפור דוד ובת שבע להביע את הסתייגותו מדוד ואת ביקורתו על מעשיו. כדי להבין את המשמעות העמוקה של הטקסט על הקורא להיות אקטיבי ולמלא את הפערים.

במקרה של הקורא המתחסד בספריה, נצחון האישה הצעירה ברור לקוראת הבקיאה בחומר. תוך דקות זכתה כותבת הפוסט למאות תגובות נלהבות מחברות הקבוצה.

כצופה מן החוץ אני מרגישה שבניגוד לקבוצות פמיניסטיות אחרות בפייסבוק, זאת קבוצה פרגמטית הרבה יותר. חברות הקבוצה עובדות ללא לאות כדי לשנות אספקטים שונים במציאות שלהן. יש בהן צעירות רבות שעושות כל שביכולתן ליצור קהילה דתית שוויונית וצודקת יותר, שתהיה מקום מתאים להן ולבנותיהן.

לאחרונה הארגון פמיניסטי דתי, ״קולך״ ערך כנס באוניברסיטת בר אילן. לי ברור שבקרוב פדלחושיות (כך הן קוראות לעצמן) תיקחנה חלק משמעותי בהנהגת החברה הישראלית, בתוך ומחוץ לעולם הדתי.

בחלקה הראשון של המאה ה20 הרב מרדכי קפלן אמר ״לעבר יש זכות הצבעה, אך אין לו זכות וטו.״ לקח זמן, אך הפמיניסטיות הדתיות הצליחו להשקיט כמה רוחות רפאים מהעבר. נקוה שהמשמעות היא שהעולם הדתי בישראל הופך בהדרגה לנגיש וידידותי לנשים בכלל ולנשים דתיות בפרט.

המאמר פורסם במקורו אנגלית, בשבוע של כנס קולך ביולי 2015, בעיתון הדיגטלי טיימס אוף ישראל

http://blogs.timesofisrael.com/the-past-has-a-vote-and-religious-feminists/