ביקור הסופרים בחברון: אי הנראות של פעילי השלום

כשראיתי בפייסבוק את הפוסט של שוברים שתיקה על הביקור של קבוצת

סופרים בינלאומית, ובראשם איילת ולדמן ומייקל שייבון, הייתי מאד סקרנית וביקשתי להצטרף לסיור שלהם בחברון.

כשהגענו לשם ביום ו האחרון, יהודה שאול, המייסד של הארגון, כבר עמד במרכז והסביר לסופרים מהו המבנה שהם רואים, הוא גם קרא בקול עדויות של לוחמים. לדעתי אין מישהו שיודע יותר מיהודה על המציאות בחברון. הרקע שלו

כמעט זהה לזה של מתנחלי חברון. הוא בא ממשפחה חרדית אמריקאית ולמד בישיבה תיכונית בשטחים. למרות שחרדים רבים אינם משרתים בצבא, הוא התגייס, היה לוחם וגם הוצב בחברון. ב2004 כשהשתחרר מצה״ל הקים יחד עם חברים מהגדוד שלו את שוברים שתיקה.

שוברים שתיקה הוא ארגון של לוחמים משוחררים, וייעודו לחשוף את המציאות היומיומית של השרות הצבאי בשטחים הכבושים, לשפוך אור על שיטות הפעולה שם ולעודד שיח ציבורי על הכיבוש. מטרות אלו הן כנראה הסיבה מדוע שוברים שתיקה היו מעונינים להראות

לסופרים את מציאות הכיבוש בחברון. בנוסף לסיור הקצר שם, הסופרים ביקרו במשך השבוע באזורים רגישים כמו מחסום קלנדיה, והכלא הצבאי עופר.פעילי שלום כיהודה האוהבים את מדינתם ודואגים לעתידה היו מורי הדרך

בסיורים האלו, ועשו זאת כדי להחיש את סוף הכיבוש.אך ממה ששמעתי בסיור אינני סבורה שהסופרים הבינו את מורכבות המצב. למשל כששאלתי את אחת הסופרות מה דעתה על פעילי השלום היא לא הבינה את שאלתי.

כשהמשכנו לשוחח הבנתי שהיא היתה עסוקה כל כך במראות הקשים שראתה עד ששכחה לראות שהיה שם גם מי שהדריך אותה, ודאג להסב את תשומת ליבה למה שחשוב ומשמעותי. לדעתי זאת החמצה. עורך הדין ופעיל השלום הבלתי נלאה, מיכאל ספרד, הכריז שיום אחד הכיבוש יסתיים. זה אכן יקרה הודות לעבודה הקשה של פעילי שלום מסורים בארגונים כמו שוברים שתיקה. כדי להמשיך לפעול ארגונים אלו חייבים לקבל תמיכה בינלאומית והפעילים שלהם לא יכולים להרשות לעצמם להיות בלתי נראים. נכון שהעיסוק בכיבוש צריך להיות קודם לכל, אך הם גם צריכים להדגיש את תרומתם לסיומו.

כמי שעוסקת בספרות אני תמיד מתעניינת לקרוא את מה שהסופרים חושבים

ומרגישים על נושאים שחשובים לי, אך לא במקרה הזה. עם כל הכבוד לסופרים הנודעים, כפי שלא אסע לטייל בארץ זרה נעזרת בספר הדרכה שנכתב על ידי מי שלא מכיר את אותה ארץ, לא אקרא מאמר על הכיבוש בספר של מבקרים מזדמנים. הקונפליקט הישראלי פלסטיני ראוי למחשבה הרבה יותר רצינית

http://blogs.timesofisrael.com/the-invisible-peace-activists-international-authors-and-occupation/