זויה צ׳רקסקי: ציירת חסרת מנוחה ומוכשרת בטירוף

אי אפשר אף פעם  לדעת מה נמצא בפייסבוק, אני תמיד מדמיינת אותו כבאזאר צבעוני, וירטואלי כמובן. יש בו שפע אינפורמציה, רובה חסרת ערך, אבל תמיד יש סיכוי לגלות אוצר.

הציירת זויה צ׳ארקסקי, היא אוצר שכזה. פעם ראשונה ראיתי עבודות שלה במקרה כשמישהו שיתף כמה מהן מהסדרה ״עליה 91.״

הציורים מציגים בצורה ראליסטית סצנות מהמציאות החדשה אז של העליה רוסית של שנות ה90.

 זויה הנערה הגיעה גם היא לישראל עם משפחתה באותה תקופה. הציורים היו משעשעים, שנונים ומלאי תובנות.

כשהסתכלתי  בציור שבוע התרבות הרוסית באשדוד, פרצתי בצחוק, למרות שבעצם התמונה לא היתה באמת מצחיקה.

הציור הוא של אולם ריק במתנ״ס, יש בו כמה שורות של כסאות פלסטיק לבנים ריקים, והקהל היחיד הן שתי נשים מבוגרות בקצה הימני של השורה השניה. הן מתבוננות בעיון, בעין ביקורתית, בהופעתו של גיטריסט מזוקן וזמרת  בלבוש צבעוני וקצת אקסצנטרי.  לצידם יושבים משתתפים נוספים  וכולם מחכים לתורם להופיע ולהפגין את כישרונם.

אין ישראלים בתמונה אך ישנו שלט גדול בעברית:

״ברוכים הבאים לשבוע התרבות הרוסית באשדוד״

הציור הוא דוגמא טיפוסית של העבודות של זויה. היא מציירת, לפי דבריה, מהתבוננות אך כמובן זאת רק ההתחלה. לציורים יש סבטקסט  המציג את סיפור החיים מעבר לתמונה. זויה מתעניינת באנשים והבחירה שלה מה לתאר, בסצנות פשוטות לכאורה, היא כמעט סימבולית ולעיתים קרובות יש בה אמירה, או אפילו עקיצה, חברתית.

הסצנה בשבוע התרבות הרוסית היא צ׳כוביאנית במהותה. אנו חווים כאן אריסטוקרטיה רוסית שירדה מנכסיה. האמנים בתמונה  מנוכרים לסביבתם החדשה. למרות השלט בעברית אין להם שום קשר עם הישראלים. בעבר הם חיו בתנאים יותר מכבדים, אך עתה הם צריכים להסתפק במציאות דלה,פרובינציאלית ולא מספקת. אך הם לא מתפשרים וממשיכים להופיע באומץ בצורה המוכרת הנוקשה, הגלותית המסוגננת שלהם. ובכל זאת אנחנו מוכרחים להעריך את המחויבות שלהם לאמנות, והציור מצליח לשדר גם אופטימיות והתמדה.

זויה נולדה בשנת 1976 והחלה לצייר בגיל מאד צעיר, מאז היא מתעדת את חייה ביומן פיקטוריאלי.  היא זריזה ביותר וברגע מצליחה להפיח חיים בסצנה שהיא    רק עכשיו בראה. בשלב יותר מאוחר, זויה מפתחת רבים מהאטיודים שלה  לתמונות גדולות.

לפני זמן מה זויה הציגה בפייסבוק אטיוד של אדם מיואש ישוב על  מזרון, כיון שגם אני אלמנה במיוחד  התרגשתי ושאלתי אותה על הסיפור שמאחוריו. היא סיפרה שפגשה את אותו אדם, חודשים מספר קודם, בניגריה באותו בוקר בו נפטרה אשתו, והיא ציירה אותו מזכרון.  למרות שמציאות חיי שונה בתכלית מזאת של אותו אלמן, האבל שלו היה אוניברסלי.
בנוסף, בקיר שליד האלמן זויה מיקמה צלב, ובכך הוסיפה מימד סמבולי לסבל 

זויה מציירת את מה שהיא רואה, אך ללא קשר לנושא התמונה,  דרך
 הביקורת,  ההומור,  והחמלה היא מצליחה בכשרון רב להפוך את סיפורי היומיום לאוניברסלים ומשמעותיים לכולם.   

http://blogs.timesofisrael.com/welcome-to-the-russian-culture-week-in-ashdod-the-israeli-painter-zoya-obianuju-cherkassky-nnad/