הבקשה של הסטודנטיות הדתיות בפקולטה למשפטים לרקוד מאחורי מחיצה בנשף הסיום אינה אבסורדית כלל אם לוקחים בחשבון את הקשר רב השנים בין הנשים הרוקדות והגברים שצופים בהן.
במשך ההסטוריה, בתרבויות רבות נשים רקדו כדי לענג גברים. אפילו באזור שלנו במזרח התיכון הקונסרבטיבי, באופן מסורתי, נשים הופיעו בריקודי בטן לפני גברים. כך שזה לא מפתיע שסטודנטיות דתיות מרגישות שהדרך היחידה בשבילן לחמוק ממבטיי הגברים היא להתחבא מאחורי המחיצה.
אך ריקוד היא לא הפעילות היחידה שגורמתלנשים להרגשת אי נוחות כשגברים בסביבה.
זה סוד ידוע שנשים רבות לא מרגישות בנוח לאכול בנוכחות גברים, אפילו אם אותו גבר הינו בן זוגם. לשם כתיבת הפוסט קראתי מאמר שהציג נתוני סקר של יותר מ5000 נשים. מסתבר שיותר מ60% מהנשים, בתוך מערכת יחסים, לא מרגישים נוח לאכול בנוכחות בני זוגם.
נשים נפגשות לעיתים מזומנות עם חברותיהן על מנת לאכול יחדיו. אני לא בטוחה אם זה משום שגברים נוטים להעיר לנשים על מה שהן אוכלות, או על כמה הן אוכלות. ואולי הן מרגישות נינוחות יותר עם חברותיהן כך שהן יכולות להזמין ולאכול כל מה שהן רוצות.לאמיתו של דבר אני ממש לא צריכה את הסקר, ראיתי את זה קורה פעמים רבות עם חברותי.
אבל מה שנשים במיוחד לא סובלות במיוחד בגיל המבוגר זה להסתובב בבגד ים היכן שנמצאים גברים. לא מדברים על הנושא הזה מספיק בפומבי, אך שמעתי את חברותי הנשים מדברות על כך ששנים הן כבר לא היו בים, או שהן כבר לא הולכות לבריכה. מנסיון אישי אני יודעת שלא נעים לי ללבוש בגד ים.
ליום ההולדת ה60 הזמנתי 60 מחברותי למסיבה בבריכת מים חמים. כמעט כל האורחות הסכימו ללבוש בגד ים ולהכנס למים. זאת היתה חויה נפלאה שלא היתה מתאפשרת אם היו גברים בסביבה.
אני מרגישה שבמקום לשכנע את הנשים שמסרבות לרקוד, לאכול, או לשחות ליד גברים שהן צריכות לעשות מאמץ למען המאבק הפמיניסט, יהיה חכם יותר לעודד אותן ולכבד את רצונם להנות מההנאות הפשוטות האלו בחברתן של נשים אחרות.
הרעיון של מחיצה פיזית באמצע המתחם הציבורי של נשף הסיום של הפקולטה למשפטים לא נראה לי. אך אני כן מאמינה במחיצה מטפורית. הנשים הדתיות שבקשו מחיצה הרי לא ירקדו בלעדיה. זאת זכותן לחלל משלהן, שיהיה להן מקום בטוח בו תהיה מוסיקה והן תוכלנה לרקוד בחופשיות ובשמחה. אולי הן אפילו תובלנה סגנון חדשני ונשים אחרות תהיינה אמיצות מספיק כדי להצטרף לריקוד
No comments:
Post a Comment