גישושים ראשונים בעולם הדייטים: או איך מזהים קזנובה בשנת האבל הראשונה

סופו של הסיפור הוא די טוב, אבל מה שקרה קודם היה די מפתיע.

נישאתי כשהייתי בת 20 והתאלמנתי בגיל 52. ימים אחדים לפני מותו, בעלי ביקש  שאחרי שאתאושש אמצא שוב אהבה. 

מצוידת בברכה זאת, החלטתי, לאחר כמה חודשים שאני רוצה לצאת לדרך וניסיתי למצוא חבר באתר הכרויות. 

אך למרות שישראל היא מקום בו כולם מכירים את כולם, הרגשתי לאחר זמן קצר חשופה, ופחדתי שהכרות כזאת היא מסוכנת בשבילי בשלב זה של חיי. במיוחד כיון שהפעם האחרונה שיצאתי לדייט הייתי בת  19.

לשמחתי זמן קצר לאחר מכן, פגשתי, בחיים האמיתיים דרך העבודה, עמית והתחלנו לצאת. זאת היתה הקלה עצומה. הוא נראה ונשמע כבחירה המושלמת: באנו מרקע דומה והעובדה שהוא כמוני, היה מרצה במכללה, גרם לי להרגיש בטוחה.

כאן המקום להדגיש שלמרות גילי המופלג, אני לא  מתוחכמת ולא היה לי נסיון רומנטי רב, כך שהצלחתי לפספס את כל אותם סימני האזהרה  שבוודאי היו ברורים לכל אשה אחרת. 

כעבור זמן מה הסתבר לי שבנוסף אלי, העמית המדובר, בעל הדוקטורט והחזות המכובדת, יצא בו זמנית עם עוד כמה נשים. הידיעה הזאת היתה בשבילי זעזוע גמור, 32 שנים של נישואין לא הכינו אותי לתרחיש כזה.

כיון שכל חיי פניתי לספרים לשם הכוונה, גם הפעם חיפשתי את התשובה בספר ״תסביך קזנובה:  מכורים לאהבה והנשים שאיתם״  מאת פיטר טרכטנברג. הסופר, בעצמו מכור לשעבר כתב ספר חשוב זה כשהיה בשנות ה30 המאחרות שלו,  כדי להבין יותר טוב את עצמו.  

בספר מצאתי את הקזנובה שלי מתואר בפרטי פרטים מדויקים. הספר פקח את עיני וסימנתי את הפסקאות הרלוונטיות במרקר. קראתי אותו עד שהטקסט היה לגמרי וורוד ואני הייתי מוכנה להשתחרר מאותו עמית. 

נפרדתי ממנו  ימים ספורים לפני יום השנה הראשון למות בעלי.

אבל עדיין הטרידה אותי השאלה מהו השלב הבא, האם לחלוק את הידע החשוב שגיליתי בספר עם אותו קזנובה בתקווה שיראה את האור וישתנה?

החלטתי לשאול בעצתו של פיטר טרכטנברג הסופר, וכתבתי לו מכתב. הוא ענה לי תשובה שלא משתמעת לשתי פנים: ״הוא מסוכן, תברחי על נפשך.״ 

פיטר טרכטנברג צדק, פחדתי להיות חשופה ולהסתכן, אבל האיום בא דוקא מאותו עמית שבטחתי בו ולא מאלו שפגשתי באתרי ההכרויות,  בגלל שבו כלל לא חשדתי. 

אז הסוף הטוב הוא שלמרות הכל קצת התבגרתי, וגם שאכן יש תשובה בספרים.