לא רבים שמעו על איובה סיטי, נוה מדבר בלב
השדות הבלתי נגמרים של תירס במדינת אaיובה בארה״ב. אוניברסיטת איובה היא מעוז הסדנה המפורסמת לסופרים ומשוררים, וגם מקום הסדנה הבנלאומית לכותבים. בשבילי כסטודנטית לספרות השהייה באיובה סיטי היתה חלום שהתגשם
כל סתיו קבוצה של סופרים ומשוררים מכל העולם הגיעה לעיירה להשתתף בסדנה הבנלאומית לסמסטר אחד. רוב הכותבים, סופרים, משוררים ומחזאים הגיעו בגפם ושהו כקבוצה במעונות בקמפוס ליד הנהר.
לפני תחילת כל שנה, הקהילה הישראלית הקטנה (30בערך) היתה מתרגשת מהסיכוי לפגוש את הנציגים הישראלים לסדנא. כשהגיעו, היינו מזמינים אותם לאחת מהפגישות שלנו וגם השתתפנו בערבי הקריאה שלהם.
שנה אחת היתה שונה, שמענו שהפעם הגיע זוג: בעל ואשה ושהם בקשו להתגורר בבית משלהם מחוץ לקמפוס. זמן קצר לאחר מכן פגשנו את אהרון מגד, שנפטר אתמול בן 95, ואת אשתו אידה צורית מגד.
למרות שהגיעו רק לתקופה קצרה, להשתתף בתוכנית מאורגנת, להם זה לא התאים. הבחירה לגור מחוץ לקמפוס היתה משמעותית. נראה שהיה להם ברור מה הם רצו וקוו לעשות באיובה סיטי.
בזמן שמשתתפים ישראלים קודמים בילו את רוב זמנם עם משתתפי הסדנה האחרים ולא הראו שום עניין מיוחד בעיירה או בקהילה הישראלית, אהרון ואידה טיילו בעיירה ובזמן הביקור שלהם הפכו לחלק מהקהילה הישראלית. הם השתתפו במסיבות ובארוחות. אהרון היה ביישן אך אידה היתה מוחצנת והתעניינה בכולם. כולנו חיבבנו אותה והיא שמעה עלינו הכל כי ידעה להקשיב. אנחנו היינו צעירים רחוקים מהבית והיה נעים לשוחח עם זוג חכם ומנוסה כמוהם.
אהרון ואידה היו בשנות ה60 שלהם כשהגיעו לאיובה סיטי, והם נראו לי זקנים. אך הערצתי את החוכמה והחרות שהתלוו לגיל המבוגר. הם היו אוטנטים, והתנהגו כפי שנראה להם נכון. הם לא היו מעורבים באינטריגות וביחסים הטעונים שהתפתחו בין סופרים השונים בתכנית. למרות שהיו אדיבים ומכבדים לכולם , העדיפו להשאר בחוץ ולהתרכז בעולמם.
הזמן שבילינו עם אהרון ואידה נשאר זכרון מתוק בביוגרפיה המשפחתית שלנו. אבל יותר מזה בביקור שלהם ראיתי, בפעם הראשונה בחיי, אנשים בדור של הורי שמתנהגים בדיוק איך שהם רוצים, וחיים לפי המוסכמות. זה עשה עלי רושם עצום.
היום כדאני כמעט בגיל שהם היו כשהגיעו לעיירה, וככל שהזמן עובר אני משוכנעת יותר שכך אני רוצה לחיות את חיי.
No comments:
Post a Comment