מדרגות אין התקווה: סיור בקרית ארבע וחברון

בסיור של שוברים שתיקה הגענו לקברו של הרוצח ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת במכפלה בפורים 1994. על מצבת הקבר היה כתוב: ״הקדוש ברוך גולדשטיין מסר נפשו למען עם ישראל, תורתו וארצו, נקי כפיים ובר לבב שנרצח על קידוש ה׳.

הקבר ממוקם בקרית ארבע, בפארק כהנא המנציח את זכרוף של הרב הימני הקיצוני מאיר כהנא.

לפתע ממש קרוב אלינו שמעתי את אחד מילדי המתנחלים, שחיכו לנו במקום, בוכה.  גבר מבוגר שהתלווה אליהם ניחם אותו, והילד מילמל שוב ושוב.״הם קוראים לברוך גולדשטיין הקדוש רוצח.״

הם, כלומר אנחנו, היינו קבוצה של כ350 איש ב8 אוטובוסים והגענו לפארק כחלק מסיור שמטרתו לתת לציבור מושג למה מתכוונים כשאומרים קרית ארבע וחברון.

שוברים שתיקה הוא ארגון שהוקם על ידי קבוצת חיילים משוחררים ב2004, וייעודו לחשוף את המציאות היומיומית של השרות הצבאי בשטחים הכבושים. מטרתו לשפוך אור על שיטות הפעולה בשטחים, ולעודד שיח ציבורי על הכיבוש.

כשהגענו לחברון אותו מלווה שראינו בפארק כהנא, כבר חיכה לנו. הוא הגיע מלווה שוב בחבורת בנים חמושים בדגלים, מגהפון, ובומבוקס, והכריז בחגיגיות:

״ברוכים הבאים תמונות של הקבוצה הגדולה שלכם מקושטת בדגלי ישראל, תעשה פלאים לתיירות שלנו״

ילדי המתנחלים הצטרפו לסיור שלנו וצעדו איתנו ברחובות השוממים של חברון העתיקה. הם נראו כמו ילדים רגילים. בשבילם הסיור שלנו היה בודאי שינוי מרענן משיגרת הימים המשעממים של סוף החופש הגדול.

הם התפרצו לדברי המדריך שלנו שהרצה על תולדות מדיניות הכיבוש בחברון, ומידי פעם הפעילו את הבומבוקס והמגהפון כדי להחריש את דבריו.

הסיור בחברון כלל את כל ההתנחלויות בעיר העתיקה. אי אפשר היה שלא לשים לב שהרחובות  כולם היו משולטים  בעברית, ושמותיהם שונו. למשל הרחוב הראשי השומם בחברון העתיקה, רחוב השוהדה הפך לרחוב המלך דוד, ולמדרגות מול בית הדסה קוראים מדרגות התקוה.

התחנה האחרונה בסיור היתה ההתנחלות תל רומיידה, הבנויה בראש גבעה מעל אתר ארכאולוגי.  היינו צריכים להמתין מעל שעתיים כדי להכנס לאזור כיון שאחד מתושביו, ברוך מרזל, פעיל ימני קיצוני ומחסידיו של הרב כהנא התנגד לסיור, והצליח לגרום כזאת  מהומה שהצבא סגר את הכניסה להתנחלות.

כשנכנסנו לבסוף פנימה צעדנו בשקט,בטור לאורך בתי ההתנחלות, כדי להגיע לבתי הפלסטינים הצמודים אליהם. המתנחלים לא היו מרוצים וצעקו עלינו כשעברנו.

אשה מבוגרת וכעוסה דחפה אותי ושפכה מים על פני.

מאוחר יותר שמעתי שאשה זאת היא אלמנתו של הרב שלמה רענן שנרצח ב1998 על ידי מחבל שפרץ לקרוון שלהם, דקר את בעלה למוות, הצית את הבית וברח.

זה היה סיום עצוב ליום שהתחיל ונגמר בעדויות על רציחות מיותרות. בודאי לא ראיתי מספיק בסיור בין כמה שעות בקרית ארבע וחברון, אך הרושם שלי הוא שכאן שנאה, אלימות ורצח, בשני הצדדים,  נתפסים כגבורה. ארגון שוברים שתיקה מכריח אותנו לדעת מה קורה ולפעול לשינוי, יישר כוח 

http://blogs.timesofisrael.com/i-am-a-camera-visiting-kiryat-arba-and-hebron/