נצחון האלמנה המבוגרת: נעמי במגילת רות

כשאשה מתאלמנת היא מאבדת הרבה יותר מאשר רק את בעלה. כשההררכיה בתוך המשפחה משתנה, מעמדה לעיתים קרובות נחלש. יותר מזה, המציאות החדשה משפיעה על הסטטוס החברתי שלה, במיוחד אם היא נחלשת כלכלית. הנפילה מהצמרת של האלמנה במיוחד אכזרית כיון שהיא לא באשמתה בת״נך האלמנות והיתומים נחשבים לפלח האוכלוסיה הפגיע ביותר בחברה והקהילה מחויבת לדאוג להם. דברים 27, 19 ״ארור מטה משפט גר-יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן.״ בספרות, ״אלמנות״ היא לרוב מילה נרדפת לחוסר ישע ויאוש. אלמנה טיפוסית היא אשה בגיל העמידה שלעיתים קרובות נותרת ללא אמצעים. בניגוד להן, אלמנות צעירות נתפסות או כמאיימות על הגברים הנישואים שמסביבן, או במקרה שהן יורדות עשירות או אפילו אמידות --מהוות טרף קל לנוכלים. ללא כוח או השפעה, לאלמנה אין מה להפסיד ובמקרים רבים, היא זאת שמביעה את דעתו של הסופר, או את אותה אמת שאף אחד לא רוצה לשמוע אלמנות היא אחד הנושאים המרכזים של מגילת רות. יש בה שלוש אלמנות, שתיים מהן צעירות. כמו בספרות, גם כאן נדמה בתחילה שלנעמי, האלמנה המבוגרת, אין כוח ואין השפעה. היא הרי נשארה נטולת כל ואיבדה לא רק את בעלה אלא גם שכלה את שני בניה. בנוסף, היא גם בודדה וחסרת כל בארץ זרה. נעמי מחליטה לעשות מעשה ולחזור מגלות מואב לישראל. היא מציעה לשתי כלותיה המואביות להשאר במולדתן. עורפה מקבלת את ההצעה. למרות שההחלטה, במינימליזם מקראי אופייני, מוזכרת רק בשורה קצרה, הבחירה של עורפה מעידה על אומץ. היא נשארת בגפה ועליה לבנות את חייה בעצמה. נעמי ורות חוזרות יחד לישראל, אבל בניגוד לסטראוטיפ האלמנה חסרת הישע נעמי אינה יכולה להרשות לעצמה להיות חלשה. עליה לדאוג לאלמנה נוספת: כלתה הצעירה רות. כדי להבטיח את עתידן נעמי מתכננת מהלך יצירתי של השבת נכסי המשפחה. מימושו יתאפשר רק על ידי השאת רות לחתן ראוי ומתאים, מאותו השבט. לאורך ההסטוריה אלמנות רבות בספרות ובחיים האמיתיים עשו בדיוק כך. אך בניגוד לספרות שם נישואי נוחות מוצגים, לעיתים קרובות, כאופורטוניזם קר, בזמן התנ״ך לשאת אלמנה צעירה היתה חובת הרווק מאותו השבט. המספר המקראי מבהיר שלא רק רות מקבלת את סמכותה של נעמי, גם בועז, החתן העתידי, מזהה את כוחה ומכבד אותה כראש המשפחה. לקרוא את מגילת רות זה כמעט כמו לקרוא מחזה המוגש יחד עם הוראות הבימוי ומבט מאחורי הקלעים. נעמי היא היוצרת והבימאית של הדרמה, רוב פועלה נעשה מאחורי הקלעים, אך היא גם שחקנית. רות האלמנה הצעירה, היא השחקנית הראשית. הקורא מבין שהיא בוטחת בבימאית ולכן משחקת את תפקידה בטבעיות ובהצלחה רבה. היא גם סומכת עליה שלסיפור יהיה סוף טוב. ואכן בסופו של דבר המחזה מסתיים בהצלחה כפולה אישית ולאומית: רות נישאת לבועז ואיחוד זה מוביל, שלושה דורות מאוחר יותר, להולדתו של המלך דוד. באופן מסורתי חוגגים בשבועות את מתן תורה וקוראים את מגילת רות, בשבילי כאלמנה חג זה מסמל את נצחון האלמנה המבוגרת שבעזרת תושיה ואומץ הצליחה לשנות מציאות חסרת .תקווה ולייצר לה ולמשפחתה עתיד. חלק ממאמר זה פורסם במקור בבלוג שלי בטיימס אוף ישראל http://blogs.timesofisrael.com/brave-middle-aged-widow-the-book-of-ruth/