Showing posts with label MeToo. Show all posts
Showing posts with label MeToo. Show all posts

Sunday, May 26, 2019

נסיכה ויקטוריה יש קרסוליים עבים

לכבוד יום הולדתה ה200 של המלכה ויקטוריה, רשימה שלי על הקטנת אישה גדולה, שהיתה פעם נערה, ועל הערות סקסיסטיות:

כשהגענו לעיר ההסטורית באת׳ שבאנגליה הצטרפנוו לסיור במרכז ההסטורי. גימלאים מומחים לאזור הדריכו סיורים חינמיים. המדריכה לקחה אותנו לבניניים יפהפיים וסיפרה לנו את ההסטוריה שלהם.
אבל סיפור אחד, מטריד במיוחד, נשאר חקוק בזכרוני.
בדרך חצינו את הגן המלכותי על שם ויקטוריה, זאת גינה יפהפיה מול בנינים תקופתיים מרשימים. כאן שמענו את סיפור הגן. מסתבר שהנסיכה ויקטוריה בת ה11 הגיעה לעיר לטקס חנוכת הגינה החדשה. לא ברור מי אמר מה ולמי, ואיפה זה התפרסם, אם בכלל, אבל מסתבר שנשמעה הערה ארסית ומעליבה על שמלתה המרופטת של הנסיכה ועל כך שלויקטוריה יש קרסולים עבים.
הנערה ויקטוריה נעלבה עד עמקי נשמתה ומעולם לא חזרה יותר לבאת׳.
תושבי באת׳ מאמינים שזה סיפור אמיתי, בדמיוני ראיתי ילדה רצינית ומסכנה עומדת בשמלה לא מחמיאה בטקס, קרבן לאכזריות ולגלוג רק בגלל שנולדה, שלא באשמתה, למשפחת מלוכה.
לעיתים קרובות אנחנו מעליבים בלי לתת את הדעת על מי שעומד/ת מולינו. אנחנו אומרים ״דיברתי בלי לחשוב״, כאילו שאם היינו כן חושבים לא היינו בוחרים להעליב.
אני מאמינה שהבעיה של אלו שמעליבים, ואלו שהעירו על החיצוניות של הנסיכה היא לא חוסר מחשבה. לדעתי הם כלל לא ראו אותה כבת אנוש עם רגשות, ואולי אפילו האמינו שזה משעשע ואמיץ להעליב נסיכה.
יתכן שויקטוריה שמעה (או דמיינה) שכולם מסביבה צוחקים על חשבונה וזה העצים את הארוע המצער והפך אותו למביך ומשפיל עוד יותר. לעיתים ילדים נעלבים יותר מהתגובות של אלו שקרובים אליהם מאשר מהערות אקראיות של זרים.
עד עצם היום הזה רק נשים מועטות הגיעו למעמד ולכוח שהיה למלכה ויקטוריה, אבל כנראה גם אותה אפשר היה להקטין בקלות: לפני שהפכה למלכה היא היתה ילדה רגישה.
היום היא היתה כנראה מבלה שעות רבות בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הארועים הטרומטים של ילדותה. הנסיכה ויקטוריה שגדלה להיות המלכה ויקטוריה לא שכחה או סלחה.
בבאת׳ מספרים שכל פעם שעברה ברכבת ליד העיר, ויקטוריה הגיפה את התריס בקרון בו ישבה.
ב24 למאי מלאו למלכה ויקטוריה 200 שנה, זאת הזדמנות מצוינת להעלות את הסיפור על ויקטוריה הנערה, ולאור ה #MeToo זה ממש מטריד ומצער להיווכח שאפילו נסיכה כמו ויקטוריה סבלה מהערות סקסיסטיות והטרדה.
לרוע המזל, כמו נערות ונשים אחרות, גם היא לא היתה מוגנת מהתעללות כשעמדה בטקס לכבודה בודדה ומושפלת.

Monday, July 30, 2018

גם אני MeToo בעולם המוזיקה קלאסי,


כשחושבים על תקיפות והטרדות מיניות האסוציאציה הראשונית אינה דוקא של מוזיקה קלאסית. לפחות בשבילי מוזיקה תמיד היתה אמנות נשגבה. אבל עולם המוזיקה הוא כבר סיפור לגמרי אחר, ואם נחשוב וננתח נבין שבדרך ליצירת אמנות גדולה יש גם יצרים, התעמרות, ניצול כוח, התעללות, סחיטה, ומניפולציה.

עולם המוזיקה מתחיל בילדות. לרוב הנגניות/ים הם ילדים ממושמעים וצייתנים ששמחים לרצות את ההורים והמורים, אחרת היו מורדים ולא מוכנים להמשיך במאמץ הקשה הזה. כדי להגיע לרמה הדרושה הילדים צריכים להקדיש שעות רבות של אימונים מפרכים, לעיתים קרובות במחיר של ויתורים על משחקים ופעילויות מהנות שעושים חבריהם. כשהילד/ה מגיעה לרמה מסוימת היא מצטרפת לקבוצה/תזמורת/הרכב ולעיתים קרובות נשלחת לבית ספר מיוחד לאמנויות.

בשלב זה הילדה מתחילה להיות מבודדת מהסביבה הטבעית שלה והמוזיקה הופכת להיות העולם כולו. במיקרוקוסמוס הזה ההררכיה שונה והחוקים אחרים. למורה/ מנטור כוח עצום ולעיתים השפעתו אפילו גדולה יותר מזאת של ההורים. כאן נוצרת אפשרות והזדמנות להתעמרות וניצול. בין החברים, הנגנים האחרים קיימת כל הזמן תחרות גלויה וסמויה שמשפיעה על נפש הילד/ה. הרצון להצליח בעולם התחרותי הזה כל כך חזק ומדבק שלעיתים קרובות א/נשים צעירים ואפילו פחות צעירים מאבדים את עצמם במרוץ למעלה.

מטבע המקצוע נגנים, גם ילדים, מבלים המון מחוץ לבית עם עמיתיהם: הם נוסעים למחנות מוזיקה בילדותם, לפסטיבלים בנערותם ובצעירותם, ולאחר מכן רבים מצטרפים לתזמורות. כל מי שקרוב ומכיר יודע על הפרשיות שמתרחשות בתזמורות: קבוצת א/נשים מבוגרים עובדת יחד שעות ארוכות ולעיתים קרובות נוסעת לסיורים, המרחק, הקירבה, העבודה כל אלו היו מאז ומתמיד כר נרחב לרומנים בין שווים, ולניצול מיני בין כאלו שלא.

לאחרונה שמענו על מוזיקאים דגולים כמו ג׳יימס לויין שבצורה מזעזעת ושיטתית ניצל מינית ונפשית, לאורך שנים, גברים צעירים, סטודנטים שלו שהעריצו אותו והאמינו בו. כולם ידעו על זה ושתקו. לפני ימים אחדים קראנו שוב בוושינגטון פוסט ) קישורית בתגובה הראשונה) על תופעת התקיפות המיניות, האיומים, והסחיטה בעולם המוזיקה. הפעם המאמר עסק במיוחד בויליאם פרוסיל הכנר הראשי המהולל של תזמורת קליבלנד שנחשב לכנר הראשי הטוב ביותר בארצות הברית.
כבר ב2007 האשימו את פרוסיל בהטרדות מיניות, אך הזמן לא היה בשל לעונש אמיתי והוא המשיך בקריירה שלו, וגם בהטרדות והתקפות.

במאמר מספרת תלמידה לשעבר שהיא העריצה אותו, שחרה את קרבתו ואפילו ניסתה לתזמן את השעור שלה שיהיה האחרון ביום כדי שתהיה לה הזדמנות לשוחח איתו ולהתייעץ על הקריירה שלה. היא מעולם לא תיארה לעצמה שהוא יתנפל עליה ואחר כך יצלצל להזהיר אותה שאם תאמר משהו או תספר הקריירה שלה גמורה. מבחינה מסוימת, למרות שלא התלוננה שנים רבות, הוא בכל זאת פגע קשות בקריירה שלה. אמנם יש לה עבודה בתזמורת, אך היא נמנעת מלהגיע ולהשתתף בכל פעילות או מקום שבו הוא נמצא.הפעם בזכות MeToo הושעה ויליאם פרוסיל מתפקידו.

לסיום, לכל סיפור יש זוית אישית ואני במקרה מכירה את ביל פרוסיל. הוא הבן המוכשר של המורה המיתולוגית של בתי שלימדה אותה כינור בילדותה. היא ייסדה בית ספר נפלא למוזיקה באיובה סיטי, ובקונצרטים מיוחדים, במיוחד בקונצרטים גאלה להתרמה לבית הספר היה ביל הצעיר מופיע וכולנו היינו מתרגשים מנגינתו השמיימית. גם הוא בילה את שנות נעוריו מחוץ לבית בפנימיה יוקרתית לאמנויות שהכשירה אותו להיות נגן מפורסם. וכילד, כמו שאר הילדים של משפחת פרוסיל, הוא הקדיש יום יום לפחות 4 שעות לאימונים מפרכים כדי לשפר את הכישורים שלו כנגן.
מוזיקה היא אכן אמנות נשגבה, אבל בין אלו שעוסקים בה ישנם א/נשים שלא היתה להם ילדות, שהמורים שלהם התעמרו בהם, וגם כאלו שהיו צריכים לוותר על ערכים רבים רק כדי שיוכלו להגיע לפיסגה ולהעביר לדור הבא של מוזיקאים מוכשרים את מה שעשו להם.
#MeToo