על סופר גדול ומענטש: דן צלקה

רשימה נוספת שעוסקת גם באיווה סיטי וגם בסדנת הכותבים הבינלאומית, והפעם על סופר ואדם נהדר שזכיתי להכיר שם: דן צלקה.
בעצם קודם כל הוא היה חבר של בתי הקטנה, ואחר כך הפך לחבר משפחה.
כמו שתמיד נהגנו בקהילה הקטנה שלנו, הזמנו את דן לארוחת ערב עם הגיעו לעיירה בשנת 1987. הוא נענה בשמחה. שתי הבנות הקטנות שלנו מאד התלהבו ממנו. הסתבר שהיתה לו ממש גישה נהדרת לילדות, הוא התייחס אליהן ברצינות,שאל לדעתן וממש התעניין. ֿ
לכן ליום הולדתה ה 4 של בתי הקטנה היא ביקשה שנזמין את דן. זאת היתה בקשה יוצאת דופן כי את מסיבות יום ההולדת אצלנו בבית חגגנו רק ארבעתינו. כשתהיתי מדוע היא רוצה להזמין אורח מבוגר נוסף, היא ענתה שדן הוא כמו משפחה.
שנינו התידדנו כשביקש ממני לתרגם לאנגלית, יחד איתו, שירים שכתב. העבודה בצוותא היתה מעניינת מאד בשבילי, היה לו ידע עצום בכל נושא, והוא היה נדיב ונעים הליכות. הסתדרנו מצוין והוא היה מרוצה מן התוצאה.
במשך השנים כשעדיין גרנו בארה״ב התראינו עם דן ומשפחתו בתל אביב כשביקרנו בארץ. הוא גם היה זה שהתנדב והביא לדליה רביקוביץ את עבודת המ. א. שכתבתי עליה (עם המלצה אישית שלו). וכשחזרנו לתל אביב החברות המשיכה בין שתי המשפחות.

היום פתאום נזכרתי כמה דן תמך בי כשכתבתי את עבודת הדוקטורט. הוא היה כבר חולה מאד, ואני הייתי מגיעה לבקר עם ספרים, ניו יורקר, ומצב רוח טוב. יום אחד סיפרתי לו שיש לי בעיות עם המנחה שלי, בין היתר היו לה טענות שהטקסט שלי (באנגלית) לא נכתב בלשון מספיק גבוהה. לדן היו כל מיני הצעות לפתרון הקונפליקט. היו גם כאלו שנראו לי מוזרות, כמו לשלוח לה זר פרחים (לא עשיתי). ואז הוא ביקש לקרוא את הדוקטורט שלי. הססתי כי ידעתי שכיון שהוא חולה כל כך זמנו יקר. אבל כיון שהציע שלחתי לו בכל זאת התיזה (היא היתה כמעט לגמרי מוכנה). עוד באותו הערב הוא צילצל לומר לי כמה נהנה לקרוא את עבודת הדוקטורט שהיתה לדעתו מעולה, כתובה נהדר ומקורית. אני זוכרת שהוא אמר ״את לא תצטרכי לעשות כמעט שינויים כשיצא הספר כיון שכתבת בלשון בני אדם״.הוא צדק. אני מאמינה שהביקורת של דן צלקה, אדם כל כך מעורר השראה, עזרה לי לעמוד על דעתי ולהמשיך בדרך שלי.

על מילה טובה

בטיול עם הכלבה היום בצהרים ראיתי שלט בחלון האחורי של מכונית ועליו כתוב ״למי אמרתי היום מילה טובה???״ התעכבתי שניה והמשכתי ללכת. אבל משהו משך אותי לחזור וצילמתי את השלט. אכן למי?
יש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, אבל הם לא. מילה טובה היא אחת מהן. מרבים אצלנו להגזים בחשיבות של להיות דוגרי, לומר בדיוק מה אני חושבת ללא התחשבות ברגשות השניה. אבל למילה טובה יש כוח עצום. מילה טובה היא לא חנופה, היא לא צביעות או התעלמות מהאמת. תמיד אפשר למצוא משהו חיובי לומר.
כולנו רוצים שיכירו בנו ויוקירו אותנו, כולנו צריכים מילה טובה אבל אפילו כאן יש דרגות.
כדי לגדול לא/נשים בריאים בנפשם ומאושרים ילדים חייבים שיאמרו להם מילה טובה. כדי שהנישואים יהיו מספקים כדאי לבני הזוג לזכור לומר מילה טובה אחד לשני. הורים משוועים למילה טובה מילדיהם הבוגרים וכו.
וכמובן יש את האלמנות. בתקנון קבוצת אלמנות ממשיכות הלאה כתבתי: ״כאן בקבוצה אנחנו תומכות ומכילות: ומדברות רק על עצמנו כדי לשתף בחוויות שלנו. אנחנו בשום אופן לא שופטות, מעבירות ביקורת, או אומרות למישהי ׳את האמת בפרצוף׳.״

. לפני ימים אחדים כתבה אחת מחברות הקבוצה, אלמנה טריה (היא איפשרה לי להשתמש במה שכתבה) שהודות למה שהיא חווה בקבוצה היא יכלה להיות לא שיפוטית לאלמנה אחרת ממכירותיה שבחרה בדרך שונה משלה.

ברור שחשוב שיהיו לנו דיעות ומחשבות ביקורתיות, וגם שיפוטיות היא לא מילה גסה. אבל לפעמים עדיף להתאפק, לבדוק מי הנמענת ומתי ואיך כדאי כן להביע את דעתנו. ובזמנים קשים תמיד עדיף לומר מילה טובה, כי רק היא תאפשר צמיחה.

מה רצוי לא לומר לאלמנה ומה כן

אל תאמרו לה להיות חזקה
אל תאמרו שאין לה ברירה.
אל תאמרו שהזמן מרפא
אל תאמרו שהחיים חזקים מהכל
אל תאמרו שאתם מבינים מה עובר אליה
אל תאמרו כבר עברה שנה והגיע הזמן לחזור למסלול
אל תאמרו לפחות הוא נגאל מסבלו
אל תאמרו לפחות לא סבל
אל תאמרו את צעירה, תמצאי מישהו אחר
אל תאמרו לפחות היו לכם חיים ארוכים יחד
אל תאמרו למה את אף פעם לא מתקשרת

אבל כן תאמרו:
טוב לראות אותך
הילדים שלך נראים מצוין
את נהדרת

כמובן יש גם מחוות שאפשר לעשות. אתם יכולים להציע להפגש ולקבוע תאריך. אפשר להזמין אותה לארוחה או לסרט. עכשיו לא הזמן הנכון להתחשבן. אם היא לא מתקשרת תעשו מאמץ ותתקשרו אתם. כי כשאשה מתאלמנת היא במיוחד צריכה את החברים והמשפחה לצידה. אל תתרחקו כי לא נוח או קשה.