כשאחיו של בעלי נעלם מחיי זמן קצר לאחר מותו, חשבתי שזאת אשמתי. אולי בתוך האבל שלי הייתי פחות רגישה. אבל במרוצת הזמן כשדיברתי עם אלמנות אחרות, ובמיוחד לאחר שפתחתי את הקבוצה אלמנות ממשיכות הלאה שיש בה היום יותר מ900 נשים, הבנתי שהעלמות משפחת הבעל זאת תופעה נפוצה.
אבל כיון שכל כך לא נעים, ואפילו משפיל, להרגיש פתאום לא רצויה, לא מוזמנת לשום ארוע, ובעצם מחוקה ומנותקת מהעולם בו היית במשך כל שנות נישואייך: אלמנות מעדיפות לא לדבר על זה בגלל הבושה.
כמובן שגם משפחת הבעל: אחייו ואחיותיו חווים אובדן כבד. אבל הם ממשיכים בחייהם עם משפחתם הגרעינית, בעוד שחיי האלמנה וילדיה נעצרים. כתוצאה מהאובדן כל עולמם מתערער, והמשפחה שהכירו וגדלו בה איננה עוד.
האלמנות והיתומים נחשבו מאז ומתמיד לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר בחברה, והקהילה מחויבת לדאוג להם. כיון שהיום ערב סוכות, וא/נשים כה רבים ממלאים מצוות והולכים להתפלל בבית הכנסת, אביא כמה אזכורים מהתורה:
שמות כ״ב פסוק 21 כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃ 22 אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ״
דברים 27, 19 ״ארור מטה משפט גר-יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן.״
נכון אלמנות, במיוחד אלמנות טריות, וילדיהם היתומים, הם בודאי לא מסמר הערב בארוחת החג, וכנראה לא ממש כיף איתם כאושפזין בסוכה. אבל להיות בן אדם זה בודאי לא תמיד רק כיף, ולפעמים זה ממש לא פשוט.
אז לפני שאתם אומרים לאלמנה שקשה לכם עדיין להפגש, או סתם מתעלמים ממנה, תזכרו שלה ולילדיה קשה הרבה יותר.
No comments:
Post a Comment