מאהב קטן קומה בגיל העמידה: יהודה עמיחי

השבוע חל יום השנה למותו של המשורר יהודה עמיחי ( 1924--2000). לישראלים רבים, במיוחד בדור שלי יש לפחות זכרון אחד מיוחד המתקשר להם עם יהודה עמיחי. התמזל מזלי וגם לי יש. הכרנו כשהייתי מנהלת תוכניות בהלל באוניברסיטת איובה, ויהודה עמיחי הגיע לקרוא משיריו פעמיים.

אתחיל בביקורו השני: כשצעדנו לעבר בית הילל לאולם שבו התקיים ערב הקריאה עמיחי לפתע הסתובב אלי ואמר. ״תמיד לא נעים לי לפני הארועים האלו, הסטודנטים הצעירים האלו בודאי מצפים שמי שכותב שירי אהבה יהיה גם הוא צעיר ויפה והנה מופיע לפניהם איש נמוך בגיל העמידה.״..

אבל כשנכנסנו לאולם היה ברור מיד שעמיחי ירגיש נוח. הסטודנטים, שרובם היו מסדנת הכותבים הנודעת של אוניברסיטת איובה, הכירו את יצירתו היטב והעריצו אותו. יותר מזה, כיון ששירתו מיתרגמת כל כך בטבעיות לאנגלית, הם ראו בו אחד משלהם: משורר אמריקאי גדול.

רבים בארץ ובעולם מחשיבים את עמיחי כמשורר הישראלי החשוב ביותר בזמנו. הוא היה מודע מאד למעמדו ובכל זאת לא היסס להראות פגיעות. נראה לי שהחשש שלו לפני ערב הקריאה תרם למופע האישי והכנה שלו באותו ערב.

כשאחד הסטודנטים שאל על הרגלי העבודה שלו, עמיחי ענה שהוא לא כותב יום יום ושהשירים מגיעים אליו לרוב בזמן שהוא מטייל ברגל. הסטודנטים הופתעו, הם ציפו שיאמר שהוא כותב יום יום בחדר העבודה שלו.

בערב קריאה בפרינסטון הסופר יונתן ספרן פואר סיפר לקהל שהוא שמע את עמיחי קורא משיריו בשנת 1999 כשהיה עדיין סטודנט. זאת היתה אחת ההופעות האחרונות של עמיחי שנפטר שנה אחר כך. בזמן הקריאה ספרן פואר הרגיש שהוא היה רוצה לרגש מישהו כמו שעמיחי הצליח לרגש אותו. הוא אמר לסטודנטים: ״לולא עמיחי לא הייתי כאן היום.״

המחוות האנושיות העדינות של עמיחי היו משמעותיות לאלו סביבו. שנים אחדות לפני אותו ערב קריאה בבית הילל, עמיחי הוזמן לקרוא באוניברסיטת איובה. משום מה ביקשו שאסיע אותו חזרה למלון. כשהגענו פתאום הבנתי שעדיין מוקדם והוא לגמרי לבד. הזמנתי אותו הביתה והוא נענה בשמחה. כשהגענו בעלי היה שם כי נשאר לטפל בשתי הבנות הפעוטות שלנו. עמיחי ביקש קודם כל לראות את הבנות הישנות. הוא עמד בחדר החשוך והסתכל עליהן רגעים ארוכים, מאד התרגשתי.

המשורר האנגלי טד יוז שתרגם את שירי עמיחי לאנגלית יחד איתו, והציג את עמיחי לעולם דובר האנגלית, כתב עליו אני משוכנע יותר מתמיד שעמיחי הוא אחד המשוררים הגדולים, אחד הקולות החשובים וברי הקיימא במאה ה20. שירתו אינטימית, מלאה חיוניות, אנושית, חכמה, בעלת הומור, אמיתית, אוהבת, חופשית ומלאה תושיה, עמיחי מרגיש בבית בכל סיטואציה אנושית. מהמעט שאני ראיתי עמיחי אכן הרגיש בבית בסיטואציה אנושית גם בנכר באיובה סיטי.

ולבסוף דוגמא מובהקת לקול האנושי והאינטימי של עמיחי, מתאים במיוחד לשנה החדשה

תיירים

פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים

הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך

ושימשתי להם נקודת ציון. "אתם רואים את האיש הזה עם

הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.

קצת ימינה מראשו". "אבל הוא זז, הוא זז!" אמרתי בלבי:

הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת

מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה

ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.

1980

#יהודהעמיחי

http://blogs.timesofisrael.com/a-short-middle-aged-lover-the-great-american-poet-yehudah-amichai/

ביקור הזוג, הלא כל כך, זקן: אהרון ואידה מגד

לא רבים שמעו על איובה סיטי, נוה מדבר בלב

השדות הבלתי נגמרים של תירס במדינת אaיובה בארה״ב. אוניברסיטת איובה היא מעוז הסדנה המפורסמת לסופרים ומשוררים, וגם מקום הסדנה הבנלאומית לכותבים. בשבילי כסטודנטית לספרות השהייה באיובה סיטי היתה חלום שהתגשם

כל סתיו קבוצה של סופרים ומשוררים מכל העולם הגיעה לעיירה להשתתף בסדנה הבנלאומית לסמסטר אחד. רוב הכותבים, סופרים, משוררים ומחזאים הגיעו בגפם ושהו כקבוצה במעונות בקמפוס ליד הנהר.

לפני תחילת כל שנה, הקהילה הישראלית הקטנה (30בערך) היתה מתרגשת מהסיכוי לפגוש את הנציגים הישראלים לסדנא. כשהגיעו, היינו מזמינים אותם לאחת מהפגישות שלנו וגם השתתפנו בערבי הקריאה שלהם.

שנה אחת היתה שונה, שמענו שהפעם הגיע זוג: בעל ואשה ושהם בקשו להתגורר בבית משלהם מחוץ לקמפוס. זמן קצר לאחר מכן פגשנו את אהרון מגד, שנפטר אתמול בן 95, ואת אשתו אידה צורית מגד.

למרות שהגיעו רק לתקופה קצרה, להשתתף בתוכנית מאורגנת, להם זה לא התאים. הבחירה לגור מחוץ לקמפוס היתה משמעותית. נראה שהיה להם ברור מה הם רצו וקוו לעשות באיובה סיטי.

בזמן שמשתתפים ישראלים קודמים בילו את רוב זמנם עם משתתפי הסדנה האחרים ולא הראו שום עניין מיוחד בעיירה או בקהילה הישראלית, אהרון ואידה טיילו בעיירה ובזמן הביקור שלהם הפכו לחלק מהקהילה הישראלית. הם השתתפו במסיבות ובארוחות. אהרון היה ביישן אך אידה היתה מוחצנת והתעניינה בכולם. כולנו חיבבנו אותה והיא שמעה עלינו הכל כי ידעה להקשיב. אנחנו היינו צעירים רחוקים מהבית והיה נעים לשוחח עם זוג חכם ומנוסה כמוהם.

אהרון ואידה היו בשנות ה60 שלהם כשהגיעו לאיובה סיטי, והם נראו לי זקנים. אך הערצתי את החוכמה והחרות שהתלוו לגיל המבוגר. הם היו אוטנטים, והתנהגו כפי שנראה להם נכון. הם לא היו מעורבים באינטריגות וביחסים הטעונים שהתפתחו בין סופרים השונים בתכנית. למרות שהיו אדיבים ומכבדים לכולם , העדיפו להשאר בחוץ ולהתרכז בעולמם.

הזמן שבילינו עם אהרון ואידה נשאר זכרון מתוק בביוגרפיה המשפחתית שלנו. אבל יותר מזה בביקור שלהם ראיתי, בפעם הראשונה בחיי, אנשים בדור של הורי שמתנהגים בדיוק איך שהם רוצים, וחיים לפי המוסכמות. זה עשה עלי רושם עצום.

היום כדאני כמעט בגיל שהם היו כשהגיעו לעיירה, וככל שהזמן עובר אני משוכנעת יותר שכך אני רוצה לחיות את חיי.

http://blogs.timesofisrael.com/the-visit-of-the-not-so-old-couple-aharon-and-ida-megged/