Showing posts with label שרה נתניהו. Show all posts
Showing posts with label שרה נתניהו. Show all posts

Monday, January 16, 2017

צרכנות ראווה וראש הממשלה של כולנו


הדיון לאחרונה בסיגרים המשובחים והשמפניה לא חדש. סגנון החיים הבזבזני של ראש הממשלה ידוע לכל הישראלים' וגם לאלו שגרים בחו״ל.
יתכן אפילו שנתניהו מוערך הרבה יותר בגלל התאבון שלו שאינו יודע שובע לכוח ומנעמי החיים.
לפני שנתיים בפברואר 2015 כתבתי פוסט על הנושא. לאור השערוריות החדשות המאמר אולי יכול להחשב קצת נאיבי, אך כיון שענינו הכיסופים הפרובינציאלים של ישראלים להפוך לעשירים וחשובים כמו עמיתיהם בארה״ב אני מאמינה שהוא עדיין רלוונטי.
*****

כשלמדנו בארה״ב באוניברסיטה ציבורית במערב התיכון, בא לבקר אותנו חבר שלמד עם בעלי בטכניון. בערב ישבנו יחד ודיברנו על אוניברסיטאות ודוקטורט. אותו חבר טען שאם האוניברסיטה אינה שייכת ל״ליגת הקיסוס״ אין שום טעם לחצות בשבילה את האוקיינוס. אני זוכרת כמה הופתעתי מההכרזה הזאת. אמנם הטכניון הוא בהחלט מוסד ראוי, אבל לא שמתי לב שהסטודנטים שלמדו שם היו טובים יותר מעמיתיהם באוניברסיטה בה אנחנו למדנו.
ובכל זאת, כנראה סטודנטים בטכניון האמינו שהם ראויים לטוב ביותר ולא יתפשרו על איכות.
נזכרתי בגישה הזאת כששמעתי על ההוצאות המופרזות בביתו של ראש הממשלה נתניהו.
למרות ההתנהלות האריסטוקרטית של הזוג הראשון, בנימין ושרה נתניהו לא בני אצולה. בנימין נולד בשנת 1949 וכמו שאר התינוקות הישראלים באותו זמן לא נולד עם כפית של כסף. אלו היו שנות הצנע מ1949--1951 בהן כדי להתגבר על המחסור שאחרי המלחמה הממשלה הנהיגה שיטה של הקצבה. כדי לקנות את רוב המצרכים כל אחת ואחד היה צריך להרשם בחנויות מסוימות שם יכול היה לקנות בעזרת פנקס מיוחד. בעלי החנויות קיבלו סחורה שהספיקה ללקוחות הרשומים שלהם.
אלו היו שנים קשות ולא היה מספיק אוכל אפילו לילדים קטנים. ב1958 השנה בה שרה נולדה המצב הכלכלי השתפר , ולא היו הגבלות כאלו, אבל בישראל באותה תקופה לא היה שפע והורים נאלצו להאבק כדי לפרנס את משפחותיהם. כמעט לא היו אז עשירים.
למרות שכצברים שרה ובנימין נהנו מזכויות יתר, ולהוריהם היו בודאי יותר אמצעים מאשר לילדים במעברות, נראה ששניהם אף פעם לא התגברו על השנים הקשות של הצנע. אחרת מדוע הם מבלים את חייהם כמבוגרים בלהאכיל את הילד הרעב שבתוכם עם כל מטעמי העולם ובצרכנות ראוה.
היום בישראל, 60 שנה לאחר תקופת הצנע העשירים התעשרו מאד והעניים אביונים. ורבים הם אלו שבמעמדות הבינוניים שלא גומרים את החודש. באופן פרדוקסלי גברים זקנים, בגילו של בנימין נתניהו, ונשים זקנות, מבוגרות רק ב4 שנים משרה נתניהו, מקבלים רק 2000 ש״ח מביטוח לאומי. שרה ובנימין, כל אחד מהם, מוציאים כפול מזה על משלוחים ממסעדות.
כמו הצעירים בטכניון בשנות ה80 ראש ממשלתנו ואשתו מבולבלים. הם לא מבינים שלרצות את הטוב ביותר בשבילם אין משמעו שאיפה למצוינות. להיפך ההתנהגות הסנובית הפרובינציאלית שלהם גורמת מבוכה לכולנו.
ישנם משטרים, במיוחד בעולם השלישי, בהם המנהיגים שודדים את עמם והופכים למולטי מליונרים החיים בצורה בזבזנית וראוותנית.
נשמע מוכר?

Wednesday, July 13, 2016

נחושות וחזקות: נשים עושות שלום



לפני שנה בדיוק ביקרתי באוהל של נשים עושות שלום מול מעונו של ראש הממשלה. התנועה ארגנה צום קהילתי במשך 50 יום לזכר המלחמה האחרונה ובמחאה נגד זאת שעלולה לקרות. הנשים צמו לפי התור במשך 50 ימים--כמספר ימי מלחמת צוק איתן.
לרוע המזל, בשנה שחלפה לא ראינו שום התקדמות לכיוון השלום, להיפך. הנה כמה מהרשמים שלי משנה שעברה.
27/715 אתמול ב9 באב באוהל של נשים עושות שלום, מספר הצמות היה רב יותר מכרגיל. נשים צמו לזכר טרגדיות לאומיות עתיקות ועכשויות. יש אסונות בלתי נמנעים, אך המלחמה האחרונה, שקבלה את השם המכובס מבצע צוק איתן, לא היתה כזאת. מספר ימים לאחר תחילת המלחמה ביולי 2014 יותר מ1000 איש הגיעו לעצרת בעיר הערבית טירה כדי לומר יחדיו, ״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים.״ כל הדוברים, יהודים וערבים כאחד, אמרו שעדיין לא מאוחר להפסיק את המלחמה. מפגינים רבים נשאו שלטים בעברית ובערבית. אשה אחת עמדה ליד הבמה במשך כל זמן הנאומים והניפה שלט גדול שעליו כתוב בעברית ״יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות.״
הפעילות בנשים עושות שלום רוצות לוודא שהפעם כולם רואים את השלט ומוכנות לפעול. הן יושבות באוהל מול בית ראש הממשלה מאז ה9 ליולי 2015, בדיוק שנה לתחילת מבצע צוק איתן. באותו יום הן גם החלו בצום של 50 ימים. נשים עושות שלום קוראות לממשלה לחזור למשא ומתן עם הפלסטינים.
בשני הביקורים שלי באוהל הוא המה מפעילות. למרות הסיבה העגומה למחאה היתה אנרגיה של תקווה. ומצב רוח מרומם. הנשים הצמות נשאו שלטים כחולים שהבדילו אותן מהשאר, ונשים אחרות עודדו עוברים ושבים להכנס ולשבת באוהל. מידי פעם היו שיחות או דיונים ספונטניים.
למשל צעיר חרדי הגיח פתאום וניסה לשכנע את הנוכחות שאין סיכוי לשלום וגם אין בו צורך. הנשים מכניסות האורחים הקשיבו לו בנימוס, אולי אפילו יותר מידי בנימוס, והוא לא חדל מלדבר.
בזמן שהייתי שם ראינו אפילו את פמליית ראש הממשלה, אבל כצפוי הוא לא עצר לשוחח עם הנשים באוהל.
לפני שנים מספר רעיתו שרה חלקה לסטודנטים שהפגינו מחוץ למעונה פיצה. אמנם לא ראוי להציע פיצה לשובתות רעב, אבל בודאי היו מקדמות בברכה איזו מחווה של סולידריות. האם שרה נתניהו, אשה ואם, לא מעוניינת בשלום?
ימים מספר לאחר פרסום פוסט זה, שרה נתניהו אכן נפגשה עם נציגות מנשים עושות שלום. ממה שקראתי בעיתון אודות הפגישה הסקתי שזאת לא היתה הצלחה גדולה. הנה כמה קטעים רלוונטים ממה שכתבתי לפני שנה.

17/8 לאחר פגישתן עם שרה נתניהו ארבע הפעילות של נשים עושות שלום כונו בשני עיתונים שונים ״פעילות שמאל.״ זאת דוגמא לכך שלא משנה עד כמה אנו משקיעות בלהבהיר ולדייק במעשינו ובמילותינו אין לנו שליטה על איך שאחרים תופשים אותנו. מאז שהוקמה התנועה לאחר מבצע צוק איתן, היא הגדירה עצמה כלא מפלגתית. היא קמה כתנועת שטח שתהווה מטריה לנשים רבות מרקעים שונים ככל הניתן. נשים עושות שלום נשארה באופן מודע בתוך הקונצנזוס והדגישה רק ערכים אוניברסליים, ולכאורה, לא שנויים במחלוקת. זה היה אמור לעבוד, האם ישנה אשה שתודה בפה מלא שאינה רוצה שלום?
אך בעולם של היום אפילו כרטיס ברכה אינו מעל לכל חשד, וקבוצה של נשים כמוני וכמוך שיושבות מחוץ למעון ראש הממשלה ומונחת נגד המלחמה הבאה הן ללא ספק שמאלניות. כל מה שהיה צריך זאת פגישה קצרה עם שרה נתניהו כדי להרוס שנה שלמה של הליכה זהירה על קצות האצבעות.
לאחר יותר מ30 ימי צום כשהגברת הראשונה מצאהסוף סוף זמן להפגש עם הנציגות של תנועת הנשים הגדולה ביותר שקמה אי פעם בישראל (ובה יש גם מספר רב של אמהות לחיילים), היא שלחה אותן לשבת מול ביתו של אבו מאזן ברמאללה כי הוא האחראי לכישלון השיחות (הארץ 12/8)
בזמן שהמילה שמאל התדרדרה מתפישת עולם לגיטימית לתואר גנאי שהוא כמעט שם נרדף לבוגד, אני מקווה שהמיתוג ״פעילות שמאל״ אינו נסיון ציני לשבור את רוח התנועה כדי לעצור את היוזמה החשובה הזאת.

אני שמחה לדווח שאף אחד לא הצליח לשבור את רוח הפעילות בנשים עושות שלום. התנועה ממשיכה לפעול ברחבי הארץ כדי להגביר את המודעות לצורך בהסכם מדיני. מתוכננים ארועים בקנה מידה ארצי ובסוכות תתקיים צעדה המונית לכוון ירושלים.
נקווה שהפעם, שלא כמו לפני שנה, צעדת התקווה של נשים עושות שלום תעורר סוף סוף את המנהיגים בשני הצדדים. כבר עייפנו לשמוע את כל התירוצים מדוע מנהיגינו לא מסוגלים לעשות שלום.