Showing posts with label ביטוח לאומי. Show all posts
Showing posts with label ביטוח לאומי. Show all posts

Sunday, September 18, 2016

ביטוח לאומי והאלמנה הצעירה


במסגרת ביטוח לאומי המחלקה המנויה על אלמנות ואלמנים היא השרות לקשיש. השיקול הוא כנראה שרוב הנשים והגברים יתאלמנו בשלב מאוחר בחייהם.
אבל כולנו יודעים שזה לא תמיד כך. כשהתאלמנתי בגיל 52 ביררתי בביטוח לאומי איזו תמיכה קיימת למישהי כמוני. התפלאתי לגלות שלמרות שביטוח לאומי הציע קבוצות תמיכה הן היו מיועדות לקהל מבוגר הרבה יותר של אלמנות ואלמנים שרובם כבר היו בגמלאות.
מנהלת המחלקה גלתה רגישות לצורך שלי והציעה פתרון יצירתי. במשך שנה נפגשתי פעם בשבוע עם מתנדבת, עובדת סוציאלית מנוסה, שעזרה לי לצלוח את השנה הראשונה, היא ממש הצילה אותי.
לרוע המזל רוב האלמנות והאלמנים הצעירים אינם ברי מזל גם במובן זה והם לא זוכים למענה מביטוח לאומי.
בגלל הנסיון האישי שלי וכדי למלא את החלל שקיים בשטח פתחתי לפני כחצי שנה קבוצה לאלמנות ישראליות בפייסבוק בשם ״ אלמנות ממשיכות הלאה.״ לא הייתי משוכנעת שקבוצת פייסבוק יכולה להיות קבוצת תמיכה, אך כיון שקיים שגשוג של קבוצות פייסבוק החלטתי לנסות.
בתאור של הקבוצה כתבתי:״אלמנות ממשיכות הלאה״ היא קבוצה לאלמנות (וגם לאלמנים) טריות וותיקות ומהווה מקום בטוח לדון בנושאים הקשורים לאבדן, להסתגלות, למשפחה ולחיים החדשים שלנו: פרק ב׳. זאת קבוצה בה נספר ונשתף אתגרים, וגם הצלחות ושמחות.
מאפיין חשוב של קבוצת תמיכה אמיתית היא המגע האנושי שכמובן לא קיים בפייסבוק. אבל לקבוצה וירטואלית יש בכל זאת יתרונות חשובים. היא גם כן מורכבת מאנשים עם נסיון דומה המתכנסים לספר את סיפורם ולהביע את רגשותיהם כדי לקבל חום ואמפטית מהקבוצה. אך כיון שהאינטראקציה היא בכתב יש זמן לענות, ואפילו לערוך את הכתוב וכך אפשר להיות יותר מתחשב ונעים לזולת.
יש גם יתרונות נוספים לקבוצת תמיכה וירטואלית. למשל אין זמן קבוע לפגישות והדיון יכול להתמשך. החברות יכולות להתבטא ולשתף כשהן מרגישות צורך, וגם לקרוא ולבדוק פוסטים ישנים.
כיום יש כבר מעל 60 חברות וחברים בקבוצה. לגבי זאת אינדיקציה שיש צורך בשרות כזה, אך אני לא חושבת שקבוצה וירטואלית בפייסבוק יכולה, או צריכה, לבוא במקום עזרה מקצועית.
הביטוח הלאומי אחראי על סיוע לכל האלמנות והאלמנים בישראל ורבים מאיתנו זקוקים לעזרה כדי לצלוח את השנה הראשונה. במקרה שלי מנהלת השרות לקשיש הוכיחה רגישות וגמישות במציאת פתרון. זה בדיוק מה שנחוץ כשמטפלים באובדן. לביטוח לאומי יש את התשתית,כוח האדם המקצועי, וצבא של מתנדבים. הגיע הזמן שיבדוק את עצמו וימצא מענה הולם לאלמנות ואלמנים צעירים.


http://blogs.timesofisrael.com/national-insurance-institute-and-the-young-widow/

Sunday, March 13, 2016

כבשת הרשה, מדינת ישראל והאלמנות



לאחר מות בעלי הייתי זכאית לקצבת שארים מהאוניברסיטה בה הוא לימד. היה עלי למלא טפסים שונים כדי לקבל את הכסף, אבל מסמך אחד נראה לי במיוחד בעייתי. זה היה חוזה שציין בפירוש שבמקרה שאתחתן בשנית, לא אהיה יותר זכאית לקבל את הפנסיה של בעלי.
לומר את האמת, נדהמתי. ידעתי על החוקים הדרקוניים בהקשר לאלמנות צה"ל,  שאיבדו את זכויותיהן אם התחתנו בשנית (החוק שונה רק ב2009) 
 אבל כאן היה מדובר באוניברסיטה, מוסד שאמור היה להיות נאור, ובמאה ה21.
 תהיתי אם דרישה כזאת היא בכלל חוקית, ולרגע השתעשעתי ברעיון שאמצא לי עורכת דין (אולי מנעמ״ת) שתסכים לקחת את המקרה בתור תביעה ייצוגית.
אבל באותו זמן קשה  היו לי כל כך הרבה סידורים אחרים, ומטלות דחופות ומתסכלות שהחלטתי לוותר.

בחודש שלאחר מכן התחלתי לקבל קיצבת שארים מביטוח לאומי. להפתעתי גיליתי שגם כאן הקצבה המזערית מגיעה עם מחיר כבד במיוחד. כאן החוק לא הסתפק בזה שלא אנשא בשנית, אלא אפילו לגור עם בן זוג מהווה סיבה מספקת לאבד את זכויותי. כלומר כדי לקבל קצבה של 2000 ש״ח,  משמעו להשאר רווקה ולגור לבד.

זה לא יאומן שבזמן שילדינו הבוגרים חיים עם בן/בת זוג, מדינת ישראל עדיין סבורה שאשה, בכל גיל, היא אחריותו של הגבר שלה ותלויה בו לפרנסה.

בנסיבות אבסורדיות אלו, זה לא מפליא שאלמנות בגילי לא בוחרות להנשא, וכאן מתעוררת
 בעיה רצינית לנשים מסוימות, למשל נשים דתיות. חברה סיפרה לי שבקהילה האורתודוקסית שלה נשים נישאות בחשאי (כדי לא לאבד את זכויותיהן) כי אין להן אפשרות מוסרית לחיות בחטא.
אך אפילו במקרה כמו שלי, לאחר שהתאלמנתי בגיל 52, ותוחלת החיים של נשים היא 83.6, האם הגיוני שהמדינה תכפה עלי לחיות בגפי 30 שנה רק כדי לשמור את הפנסיה?
לאחרונה עיריות אחדות החלו בפרויקט לשכן סטודנטים עם קשישים, זה רעיון מבורך בעל יתרונות חברתיים וכלכליים.
אבל אם ברור שלהפחתת הוצאות ואינטראקציה חברתית יש ערך,  האם  לא הגיוני שאלמנות גם כן תפסקנה להיות משק בית יחיד?  מדוע מדינת ישראל ומוסדותיה מעדיפים שאשאר לבד? האם לא עדיף לכולם, כולל ילדינו הבוגרים, שאחלוק את ביתי עם אדם בגילי?

האלמנות סובלות מספיק, אין צורך להמשיך להציק להן: לפחות אל תגעו 
בכבשה.
נ.ב
לפני כתיבת הפוסט,  לא צלצלתי במיוחד לאוניברסיטה כדי לברר אם השתנו 
התנאים. אך מצד שני לא קבלתי שום הודעה שהטופס עליו חתמתי ב2007  כבר לא רלוונטי 
המאמר הופיע בעיתון הדיגיטלי טיימס אוף ישראל