בקיץ 2014 במהלך המלחמה
בעזה כ30 נשים נפגשו יחדיו בחדר קטן בתל
אביב והחליטו שמוכרחים לעשות מעשה כדי
לעצור את האלימות ולמנוע את המלחמה הבאה. כך קמה תנועת נשים עושות שלום, תנועת שטח פוליטית לא מפלגתית,
שמטרתה לקדם הסכם מדיני ולשלב נשים במוקדי קבלת החלטות
(לפי החלטת מועצת הבטחון 1325).
ניתן היה לחשוב שבמדינה
כמו שלנו כולם ישמעו על נשים עושות שלום, היא הרי תנועת הנשים הגדולה ביותר
בישראל, בכל הזמנים ויש בה כיום כבר יותר מ20000 חברות וחברים רשומים, ובפייסבוק
יש לה יותר מ- 38000 עוקבות ועוקבים.
אם עושים חשבון פשוט הרי זה הגיוני שכמעט לכל
אדם בישראל יש מכרה או קרובה ואולי אפילי בת משפחה: אמא,אחות, בת, או אפילו סבתא שהיא חברה בנשים עושות שלום.
אבל באופן מפתיע, למרות
שבשלוש השנים האחרונות לא עובר יום בו אין ארוע או פעילות של נשים עושות שלום, כמו
למשל עמידה בצמתים עם שלטים שדורשים הסכם מדיני, או חוגי בית, הרצאות, דוכני הסברה
ופרויקטים ארציים, נדמה לפעמים שנשים עושות שלום היא תנועה סודית לפחות כמו הבונים
החופשיים..
מסתבר שעשרות אלפני
נשים שעובדות בנחישות וללא הפסקה כדי
ללחוץ על המנהיגים להגיע להסכם מדיני יכולות בהחלט להישאר שקופות אם
לא צופים בהן בטלויזיה, שומעים עליהן
ברדיו, וקוראים עליהן בעתונים ובמדיה
החברתית.
נראה שתנועת נשים עושות
שלום מתמודדת לא רק עם האתגר העצום של קידום הסכם מדיני, אלא עם בעיה הרבה יותר
שגרתי, איך משיגים סיקור תקשורתי?
את התשובה קבלתי באופן
די בוטה מכתבת זרה שמתגוררת כבר יותר מ15 שנה בישראל ומכסה את מה שמתרחש באזור
לעיתונים גרמניים.
פגשתי אותה לפני שנה
בצעדת התקוה של נשים עושות שלום. צעדת התקווה
הייתה אירוע מתמשך ורב משתתפים שהתחיל
בטקס וצעדה לילית במוצאי ראש השנה בראש הנקרה בצפון, והסתיים בסוכות בעצרת המונית
בירושלים בה נכחו מעל עשרים אלף אישה ואיש. במשך שבועיים היו אירועים רבים וצעדות
מקומיות בכל הארץ. לימה בואי כלת פרס נובל לשלום שהייתה בין הנשים שהצליחו לגרום
לסיום מלחמת האזרחים בליבריה
הגיעה לתמוך בתנועה ונאמה בעצרות שונות ברחבי
הארץ. היא גם השתתפה עם נשות התנועה בארוע מרגש בקאסר אל יהוד בו לקחו חלק אלפי
נשים פלסטיניות, וישראליות שצעדו יחדיו בדרישה
לשלום.
הכתבת ואני הקשבנו יחד לנאומה של לימה בואי
ששיתפה את הקהל באתגרים שהיו לה ולחברותיה במאבקן הקשה בארצן כדי לסיים את שפיכות
הדמים בארצה, ועודדה את תנועת נשים עושות
שלום להמשיך לפעול ללא פשרות למען השגת הסכם מדיני .כשהסתכלתי על הכתבת ראיתי שהיא
בוכה מהתרגשות..
אבל בכל זאת הכתבת החליטה לא לכתוב מאומה בעתון
על צעדת התקוה. כששאלתי אותה מדוע, היא כתבה לי: ״נשים שפועלות למען שלום לא
מעניינות אף אחד ובודאי לא את התקשורת, תעשו משהו דרמטי, תתפשטו! אז תגיע התקשורת,
ואני מבטיחה שגם אני אכתוב עליכן.״
לומר את האמת נדהמתי, לא האמנתי שבמאה ה21 לאחר
שעברנו מאבקים כה קשים לשוויון ויצוג הולם, דרישה רצינית של נשים לשלום תתגמד
ל״תתפשטו״ כדי לקבל סיקור בתקשורת. זה לא
יקרה, לפחות לא בינתיים. אני מאד מקווה שאותה כתבת טועה והתקשורת היא יותר בוגרת
ואחראית מאיך שהיא תופסת אותה..
ביום חמישי הקרוב ה6/7
בשעה 6 בערב חברות תנועת נשים עושות שלום תצאנה, כן לבושות, ל140 צמתים ברחבי
הארץ כדי להזכיר לציבור שעברו כבר שלוש שנים מצוק איתן ביולי 2014 ועדיין לא נעשה דבר לקידום הסכם מדיני.
אני מצפה שגם התקשורת תגיע, אחרי הכל זאת האחריות
שלה לידע את הציבור בישראל בכך שתנועת נשים כל כך גדולה דורשת עתיד טוב
יותר לכולנו שיוכל להגיע רק בעקבות הסכם מדיני.
