Showing posts with label אקדמיה. Show all posts
Showing posts with label אקדמיה. Show all posts

Thursday, August 22, 2019

פרס אם השנה


כשבנותי גדלו החלטתי שסוף סוף הגיע תורי לחזור ללימודים ולעשות דוקטורט, הייתי מוכנה ונרגשת ובטוחה שהעולם מחכה לחזרתי.
כשהתחלתי בתוכנית ראיתי מודעה על מלגה ייעודית לתלמידות דוקטורט. בתמימותי האמנתי שבודאי אזכה במלגה, כי אחרי הכל מי לא ידע להעריך את הנחישות של אם המחליטה לחזור ללימודים? התשובה היא כמובן שאף אחד לא מעריך. אין ולא היו מלגות או פרסים למישהי כמוני.
זמן קצר לאחר סיום הדוקטורט השתתפתי בכנס בינלאומי בחו״ל ושוחחתי עם אחד המרצים האחרים, פרופסור ישראלי באוניברסיטה בארץ. הוא סיפר שבמחלקה שלו לא מסתכלים אפילו על תיק של מועמד/ת למשרה ראשונה מעל גיל 40.
זה ברור שנשים, במיוחד אמהות, הן אלו שמשלמות את המחיר. כלומר אם אשה מעונינת במשפחה עליה להזהר כי אם ״תבזבז״ זמן יקר, היא מסתכנת באובדן הקריירה.
אבל אולי יש פרסים אחרים לאמהות? לפני זמן מה ראיתי מודעה שבאחת הערים בארץ מחפשים מועמדות, אמהות מצטיינות, ל״פרס אם השנה״.
אחד התנאים לפרס היה שעל האם להוכיח שהצליחה להגשים את עצמה. הגשמה עצמית היא היכולת לפתח את כל היכולות והכישורים והפוטנציאל שנולדנו איתם. אבל במציאות של היום, ובהקשר של תחרות אם השנה, הגשמה עצמית היא שם קוד לקריירה.
לחברותי האמהות, בעיירה האוניברסיטאית בארצות הברית של שנות ה80, שנשארו כמוני בבית עם הילדים לא הייתה קריירה. אמרו לנו אז שההגשמה העצמית נמצאת באמהות. היינו קבוצה של נשים עם תארים מתקדמים,ֿ אבל כשחזרנו לעולם העבודה, זה כבר היה מאוחר מדי בשביל לפתח את היכולות, הכישורים והפוטנציאל שלנו. מצאנו משרות אבל ברובן הן לא הסוג של הגשמה עצמית.
בעבר תמיד הופתעתי כששמעתי שאמהות צעירות בוחרות לגור ליד ההורים, אנחנו כאמור הרחקנו עד מעבר לאוקיינוס. אבל כעת אני חושבת שהן היו מעשיות וידעו משהו שלא הבנתי: כדי שתהיה לה קריירה האם צריכה להשתמש בכל המשאבים שעומדים לרשותה, ולוודא שהיא יכולה לקבל את כל העזרה הנחוצה לה.
למרות אותה תחרות, החברה לא מעניקה פרסים לאמהות מצטיינות, ואם את אם צעירה המנסה ללהט בין עבודה לילדים, או אם מבוגרת המנסה לחזור לעניינים, עולם העבודה ברוב המקרים איננו סביבה ידידותית לאמהות מכל הגילים.

Tuesday, March 15, 2016

בוז להשכלה: המכללה להוראת טכנולוגיה

במקרה  אני לימדתי  אנגלית במשך כמה שנים במכללה אותה ניהלה סגנית יושב ראש המל״ג הנבחרת דוקטור רבקה ודמני שאומן.
רוב האנשים לא מכירים את המכללה להוראת טכנולוגיה שהתחבאה לה באחד הרחובות השקטים של הצפון הישן בתל אביב, מקום נעים ואינטימי שנראה ונוהלה כמו בית ספר תיכון נחשל ולא כמו מכללה.
למרות שמו, האספקט הטכנולוגי היה ירוד, גם מבחינת ההוראה המכללה לא משכה אליה תלמידים איכותיים אלא הסטודנטים  הגיעו למכללה בגלל שלא התקבלו לשום מוסד אחר, וכאן קבלו מלגה בשווי חצי שכר הלימוד המיועדת לתלמידי הוראה,
מבחינת האנגלית תלמידי ברובם לא השלימו 5 יחידות אנגלית או עשו פסיכומטרי.
מוסדות כמו המכללה להוראת טכנולוגיה חשובים כיון שהם נותנים הזדמנות לחיים טובים יותר לסטודנטים שאחרת לא היו לומדים, אך בינם לבין מוסד להשכלה גבוהה אין שום קשר.
מעולם לא שמעו שם על מצוינות, מחשבה ביקורתית ומחקר
זה לא אליטיזם להתנגד לסגנית שעשתה במוסד כזה את הקריירה שלה, זאת .
.הגנה עצמית של האקדמיה ודאגה לעתיד שלנו.
המאמר בכללותו הופיע בעיתון הדיגיטלי טיימס אוף ישראל