Showing posts with label פמיניזם. Show all posts
Showing posts with label פמיניזם. Show all posts

Thursday, August 22, 2019

פרס אם השנה


כשבנותי גדלו החלטתי שסוף סוף הגיע תורי לחזור ללימודים ולעשות דוקטורט, הייתי מוכנה ונרגשת ובטוחה שהעולם מחכה לחזרתי.
כשהתחלתי בתוכנית ראיתי מודעה על מלגה ייעודית לתלמידות דוקטורט. בתמימותי האמנתי שבודאי אזכה במלגה, כי אחרי הכל מי לא ידע להעריך את הנחישות של אם המחליטה לחזור ללימודים? התשובה היא כמובן שאף אחד לא מעריך. אין ולא היו מלגות או פרסים למישהי כמוני.
זמן קצר לאחר סיום הדוקטורט השתתפתי בכנס בינלאומי בחו״ל ושוחחתי עם אחד המרצים האחרים, פרופסור ישראלי באוניברסיטה בארץ. הוא סיפר שבמחלקה שלו לא מסתכלים אפילו על תיק של מועמד/ת למשרה ראשונה מעל גיל 40.
זה ברור שנשים, במיוחד אמהות, הן אלו שמשלמות את המחיר. כלומר אם אשה מעונינת במשפחה עליה להזהר כי אם ״תבזבז״ זמן יקר, היא מסתכנת באובדן הקריירה.
אבל אולי יש פרסים אחרים לאמהות? לפני זמן מה ראיתי מודעה שבאחת הערים בארץ מחפשים מועמדות, אמהות מצטיינות, ל״פרס אם השנה״.
אחד התנאים לפרס היה שעל האם להוכיח שהצליחה להגשים את עצמה. הגשמה עצמית היא היכולת לפתח את כל היכולות והכישורים והפוטנציאל שנולדנו איתם. אבל במציאות של היום, ובהקשר של תחרות אם השנה, הגשמה עצמית היא שם קוד לקריירה.
לחברותי האמהות, בעיירה האוניברסיטאית בארצות הברית של שנות ה80, שנשארו כמוני בבית עם הילדים לא הייתה קריירה. אמרו לנו אז שההגשמה העצמית נמצאת באמהות. היינו קבוצה של נשים עם תארים מתקדמים,ֿ אבל כשחזרנו לעולם העבודה, זה כבר היה מאוחר מדי בשביל לפתח את היכולות, הכישורים והפוטנציאל שלנו. מצאנו משרות אבל ברובן הן לא הסוג של הגשמה עצמית.
בעבר תמיד הופתעתי כששמעתי שאמהות צעירות בוחרות לגור ליד ההורים, אנחנו כאמור הרחקנו עד מעבר לאוקיינוס. אבל כעת אני חושבת שהן היו מעשיות וידעו משהו שלא הבנתי: כדי שתהיה לה קריירה האם צריכה להשתמש בכל המשאבים שעומדים לרשותה, ולוודא שהיא יכולה לקבל את כל העזרה הנחוצה לה.
למרות אותה תחרות, החברה לא מעניקה פרסים לאמהות מצטיינות, ואם את אם צעירה המנסה ללהט בין עבודה לילדים, או אם מבוגרת המנסה לחזור לעניינים, עולם העבודה ברוב המקרים איננו סביבה ידידותית לאמהות מכל הגילים.

Wednesday, August 10, 2016

ילדה קטנה על אופניים: אנואר בורקן נגד שוטרי משמר הגבול





עם כל מה שמתרחש כאן, התקרית בחברון בסוף יולי עם שני שוטרי משמר הגבול והילדה נראה כבר מאד רחוק.
אזכיר מה שפורסם בהארץ בתחילת אוגוסט: שני שוטרים צולמו כשהם רודפים אחרי ילדה קטנה על אופניים וכשהיא ברחה והשאירה את האופניים מאחור, הם הרימו את האופניים וזרקו אותם לשיחים.
ברור שלתקרית זאת השלכות רציניות, איך זה בכלל אפשרי ששני מבוגרים, בתפקיד, יאיימו כך על ילדה קטנה ויגרמו לה לנוס על נפשה? אם מתמקדים בסיפור יש בו פרט חשוב מאד, זאת לא היתה סתם ילדה, זאת היתה ילדה שרכבה על אופניים.
בהסטוריה הפמיניסטית יש לאופניים משמעות סמלית ואיקונית של עצמאות וחרות. פיתוח ״אופני הבטיחות״ בשנות ה80 של המאה ה19 איפשר גם לנשים בחצאיות לרכב.
חוקרות פמיניסטיות מתייחסות להמצאה זאת כמהפכה ותחילת ה״סדר החדש״. מאז תקופה זאת נשים החלו לרכב על אופניים וכך יצאו לחופשי. בשקט, נשים ונערות לקחו לעצמן את חופש התנועה ויצאו ובאו כרצונן וללא לווי.
כבר זמן רב, וברוב חלקי העולם, אופניים חדלו להיות סמל והפכו לחלק טבעי מהחיים.
אבל בחברות מסורתיות אין לילדות/נערות, ונשים אפשרות לרכב על אופניים. הסרט הסעודי ווג׳דה מספר על ילדה פקחית הנחושה להשיג כסף כדי לרכוש אופניים, שעליהם אסור לה לרכב. היא מקוה להשיג את הכסף בעזרת תחרות בקיאות בקוראן. כדי לממש את חלומה היא מוכנה לשנן אין סוף קטעים. כשהיא אכן זוכה ונשאלת מה תעשה בכסף הפרס, היא אומרת את האמת והפרס נישלל ממנה.
כנראה חברון לא שונה מעולמה של ווג׳דה וגם כאן אופניים נתפשים כסמל המאיים על הסדר הקיים. אנואר בורקן הקטנה לא זכתה לחופש התנועה כאשר נסעה על האופניים ברחובות עירה.
אסיים בציטוט על נסיעה באופניים מאת הפמניסטית והמנהיגה סוזן ב. אנטוני:
״אומר לך מה אני חושבת על רכיבת אופניים, אני חושבת שהיא תרמה יותר לקידום הנשים מאשר כל אחד אחר בעולם. אני מתמוגגת כל פעם שאני רואה אישה רוכבת. זה נותן לה תחושת עצמאות ומסוגלות מהרגע שהיא מתיישבת ויוצאת לדרך.
תמשיכי לרכב אנואר בורקן, דרך צליחה!


















http://blogs.timesofisrael.com/a-young-girl-on-bicycle-anwar-burqan-vs-two-border-police-officer/