עם כל מה שמתרחש כאן, התקרית בחברון בסוף יולי עם שני שוטרי משמר הגבול והילדה נראה כבר מאד רחוק.
אזכיר מה שפורסם בהארץ בתחילת אוגוסט: שני שוטרים צולמו כשהם רודפים אחרי ילדה קטנה על אופניים וכשהיא ברחה והשאירה את האופניים מאחור, הם הרימו את האופניים וזרקו אותם לשיחים.
ברור שלתקרית זאת השלכות רציניות, איך זה בכלל אפשרי ששני מבוגרים, בתפקיד, יאיימו כך על ילדה קטנה ויגרמו לה לנוס על נפשה? אם מתמקדים בסיפור יש בו פרט חשוב מאד, זאת לא היתה סתם ילדה, זאת היתה ילדה שרכבה על אופניים.
בהסטוריה הפמיניסטית יש לאופניים משמעות סמלית ואיקונית של עצמאות וחרות. פיתוח ״אופני הבטיחות״ בשנות ה80 של המאה ה19 איפשר גם לנשים בחצאיות לרכב.
חוקרות פמיניסטיות מתייחסות להמצאה זאת כמהפכה ותחילת ה״סדר החדש״. מאז תקופה זאת נשים החלו לרכב על אופניים וכך יצאו לחופשי. בשקט, נשים ונערות לקחו לעצמן את חופש התנועה ויצאו ובאו כרצונן וללא לווי.
כבר זמן רב, וברוב חלקי העולם, אופניים חדלו להיות סמל והפכו לחלק טבעי מהחיים.
אבל בחברות מסורתיות אין לילדות/נערות, ונשים אפשרות לרכב על אופניים. הסרט הסעודי ווג׳דה מספר על ילדה פקחית הנחושה להשיג כסף כדי לרכוש אופניים, שעליהם אסור לה לרכב. היא מקוה להשיג את הכסף בעזרת תחרות בקיאות בקוראן. כדי לממש את חלומה היא מוכנה לשנן אין סוף קטעים. כשהיא אכן זוכה ונשאלת מה תעשה בכסף הפרס, היא אומרת את האמת והפרס נישלל ממנה.
כנראה חברון לא שונה מעולמה של ווג׳דה וגם כאן אופניים נתפשים כסמל המאיים על הסדר הקיים. אנואר בורקן הקטנה לא זכתה לחופש התנועה כאשר נסעה על האופניים ברחובות עירה.
אסיים בציטוט על נסיעה באופניים מאת הפמניסטית והמנהיגה סוזן ב. אנטוני:
״אומר לך מה אני חושבת על רכיבת אופניים, אני חושבת שהיא תרמה יותר לקידום הנשים מאשר כל אחד אחר בעולם. אני מתמוגגת כל פעם שאני רואה אישה רוכבת. זה נותן לה תחושת עצמאות ומסוגלות מהרגע שהיא מתיישבת ויוצאת לדרך.
תמשיכי לרכב אנואר בורקן, דרך צליחה!
http://blogs.timesofisrael.com/a-young-girl-on-bicycle-anwar-burqan-vs-two-border-police-officer/
No comments:
Post a Comment