ניכור הורי וחרם לא רק אצל גרושים

שמעתי את הראיון של אברי גלעד ועינת נתן ביום המודעות הבינלאומי לניכור הורי, והופתעתי שההגדרה של ניכור הורים קשורה ישירות לגירושין. כלומר הורה אחד/ת מסית את הילדים כנגד ההורה השני. לדעתי ניכור הורי הוא מושג מכובס שמתאר בעצם חרם.

למרות שלרוב טראומה כמו מוות או גירושין שגורמת לפירוק המשפחה מביאה להתנהגות קיצונית כמו חרם כלפי ההורה, זה יכול לקרות לכל אדם ולכל הורה. אני מכירה מקרוב מהו חרם כיון שב9 השנים האחרונות אני חיה במציאות כזאת. במקרה של אדם יקר וקרוב לי מות אשתו, גרם לכך שילדיו הבוגרים החרימו אותו. כך איבד לא רק את אשתו אלא את כל משפחתו.

לא מדברים כמעט על הנושא הזה בפומבי. אנשים לא ממהרים להודות בכך שמשפחתם אינה מושלמת. יותר מזה, תמיד קיים החשש שאם תודי שמשפחתך מתאכזרת אליך, יחשבו שבודאי יש דברים בגו, אולי את גרמת לזה , ובעצםי זאת אשמתך

חרם משפיע לא רק על חייו העכשויים של המוחרם שאינו זוכה להיות חלק מחיי ילדיו הבוגרים והנכדים, אלא משנה גם את זכרונות העבר. השאלה מה כבר עשיתי בעבר שמגיע לי גורל כזה תמיד נמצאת ברקע. לעתים קרובות להורים המוחרמים על ידי ילדיהם קשה להסתכל על תמונות משפחתיות, או לראות משפחות מאושרות ונכדים של אחרים.

אלמנות ואלמנים שחיים במציאות של חרם ו/או ניכור הורי חווים סבל עצום. את האסון שקרה להם הם לא יכולו לשנות, וגם את החרם קשה מאד לבטל. הם מרגישים תלושים, לא שייכים, וחסרי אונים.

יש כאלו שלומדים לחיות עם הכאב, אחרים נעשים כה נואשים עד שהם זונחים את חייהם החדשים ואת הסיכוי לאושר בתקוה לזכות מחדש באישורם של ילדיהם, לרוב זה לא פותר את הבעיה אלא רק מגביר את הבדידות שלהם. לאחרונה שמעתי, ולא בפעם הראשונה, על מקרה של אלמן בקבוצת תמיכה שסיפר שסיים קשר מיטיב עם אלמנה כיון שילדיו הבוגרים איימו עליו בחרם: עד כדי כך הנשק הזה עוצמתי.

חרם הוא נשק הרסני, ובמשך ההסטוריה קהילות שונות, ארגונים, ומנהיגים השתמשו בו כדי ללחוץ ולאיים על אלו שלא הלכו בתלם.

חרם הוא מעין מוות כיון שהמחרים מתייחס למוחרם כאילו אינו קיים עוד

הגיע הזמן לדבר על הנושא בקול רם כדי שאלו שסובלים מניכור הורי או מחרם לא ירגישו כל כך לבד.

החרם והבנות משתפות הפעולה

זאת טרגדיה אמיתית שאסתי ויינשטיין הרגישה שאין לה ברירה ושמה קץ לחייה. כמה עיתונים באנגלית כתבו שוינשטיין אם ל7 בת 50 היתה מנוכרת ל6 מהן לאחת גירושיה, יציאתה בשאלה ועזיבתה את חסידות גור.

אך המילה ״מנוכרת״לא מתארת כלל את המציאות של אם המוחרמת לא רק על ידי הקהילה שלה, אלא על ידי בנותיה הבוגרות.

חרם הוא נשק הרסני ובעל עוצמה, ובמשך ההסטוריה קהילות שונות, ארגונים, ומנהיגים השתמשו בו כדי ללחוץ על אלו שלא הלכו בתלם. אני מרגישה שחרם הוא בעצם מן סוג של בגידה כיון שהוא מתייחס לשני כאילו איננו קיים יותר.

מחוץ למציאות החרדית, אפשר לראות חרמות בעולם הילדים במיוחד בבית הספר. ילדים שסבלו מחרם יעידו שעדיף לקבל מכות כיון שאז לפחות הם לא מרגישים בלתי נראים.

אבל זה יכול לקרות לכל אחד. אני יודעת מה המשמעות של חרם כיון שב7 השנים האחרונות צפיתי בו מקרוב. לרוב טראומה כמו מוות או גירושין גורמת לפירוק משפחה. במקרה של אדם יקר וקרוב לי, זה היה מות אשתו.

לא מדברים כמעט על נושא זה בפומבי.אנשים לא ממהרים להכיר בכך שמשפחתם אינה מושלמת. יותר מזה, תמיד קיים החשש שאם תודה שמשפחתך מתאכזרת אליך, יחשבו שבעצם זאת אשמתך, מן וריאציה על שתיקת הקורבן.

חרם לא משפיע רק על ההווה שבו אינך חלק מחיי הילדים והנכדים, אלא גם על זכרונות העבר. השאלה מה כבר עשיתי שמגיע לי גורל כזה תמיד נמצאת ברקע. להורים המוחרמים על ידי ילדיהם קשה לרוב להסתכל על תמונות משפחתיות, או לראות משפחות מאושרות ונכדים של אחרים.

יהעונש האכזרי הזה עלול להרוס את העתיד גם כן. במכתבה אסתי ויינשטיין הסבירה שהיא קיוותה שהריחוק מבנותיה זמני ובמשך הזמן הן תתרצנה. המשמעות היא שבמשך השנים האחרונות יום יום היא חיכתה וקיוותה שבנותיה תחזורנה אליה. הנס הזה לא קרה, וכשהבינה שדבר לא ישתנה לא יכלה לסבול את הכאב שצפוי לה בעתיד.

אסתי ויינשטיין בחרה למות, במכתב שהשאירה כתבה: " בעיר זו ילדתי את בנותיי ובעיר זו מתי בגלל בנותי." מרבית ההורים המוחרמים או המנוכרים לא בוחרים בדרך כה קיצונית. אך אין זה אומר שאינם סובלים. יש כאלו שלומדים לחיות עם הכאב, אחרים נעשים כה נואשים עד שהם זונחים את חייהם החדשים ואת הסיכוי לאושר בתקוה לזכות מחדש באישורם של ילדיהם. רק לפני ימים אחדים שמעתי מקרה של אלמן בקבוצת תמיכה שסיפר שסיים קשר מיטיב עם אלמנה כיון שילדיו איימו עליו בחרם. עד כדי כך הנשק הזה עוצמתי.

הדיבר החמישי ״כבד את אביך ואת אמך״ הוא הראשון בין הדיברות שעוסק בקשר בין בני אדם, ספציפית בן ילד להוריו.

הדיבר החשוב הזה לא דורש שילדים יסכימו עם הבחירות של הוריהם אלא רק שיכבדו אותם. הבנות המתחסדות של אסתי ויינשטיין נכשלו במבחן הבסיסי בהבנת התורה. זאת אשמתן שאמם איננה עוד.

מקווה שזה יהיה שעור לכל הילדים הבוגרים שמקשיחים את לבם ולא מכבדים את הוריהם.

http://blogs.timesofisrael.com/ostracism-and-the-collaborating-daughters/