לכבוד יום המורה בישראל מאמר שכתבתי לפני שנה על המקצוע הטוב ביותר בעולם: מורה
הסצנה הראשונה של הסרט טורקי המרגש ״ילדות פרא״ מראה פרידה של מורה אהובה מתלמידתה הקטנה בסוף שנת הלימודים. התלמידה בוכה והמורה מרגיעה אותה ומבקשת שתכתוב לה. המורה הצעירה עוברת מהחלק האסייתי של תורכיה על שפת הים השחור לאיסטנבול. הסרט מסתיים בכך שהתלמידה, שחייה הפכו לבלתי נסבלים, בורחת מהבית עם אחותה הגדולה מרחק 1000 קמ כדי להגיע לבית מורתה. היא יודעת שרק עליה היא יכולה לסמוך, ולשם עליה להגיע, ואכן הפגישה המרגשת שלהן מוכיחה שצדקה. המורה כאילו ציפתה לה והילדה מצידה הגיעה לחוף מבטחים.
זה לא קורה רק בסרטים. זאת ראייה אידאליסטית של המורה המסור זה שמקדיש את עצמו לתלמידיו ויש כמובן הרבה דוגמאות כאלו בחיים ובאמנות.
למורה תפקיד משמעותי בעיצוב אישיותו של התלמיד הצעיר ואני בטוחה שכולנו יכולים לחשוב, ולהזכר במורה שהאמין בנו, תרם לנו, לא ויתר לנו או עלינו, עודד ודחף אותנו. את אותו מורה לא נשכח לעולם.
במוסדות ההשכלה הגבוהה, באוניברסיטאות ובאקדמיות תפקיד המורה שונה. אבל גם כאן, במיוחד בתארים המתקדמים, יש למורה/ מנחה תפקיד חשוב, והקשר בינו לבין הסטודנט הוא לא פחות משמעותי. בעלי שהיה פרופסור בפקולטה לנהול בתל אביב תמיד אמר קודם תמצא מנחה, כי זה הדבר החשוב ביותר בלימודי דוקטורט, ורק אחר כך נושא
תפקידו האמיתי של המורה, כמנחה ומנטור, לא יכול להצטמצם רק להנחייה מקצועית. מורה אמיתי אינו יכול להיות ותרן ורך, כדי לעשות את תפקידו נאמנה עליו להקפיד ולדרוש השקעה וחשיבה.
בשנים האחרונות מאז שמוסדות החינוך הפכו ליותר ממוסחרים והתחרות גברה האפשרות של מורים להמשיך להקפיד ולדרוש נשחקת. כשהדגש הוא על כך שהתלמיד הוא הלקוח, וזה תמיד צודק, יש לחץ על המורה להתפשר ולהיות פופולרי. פופולריות לא תמיד עולה בקנה אחד עם מצוינות. וכולנו מכירים גם את כל סוגי המשובים שמטילים מורא על מורים ועובדים
נראה שלהיות מורה מסור היום דומה קצת להליכה על חבל דק: נדרשים גמישות, חוזק, דמיון והרבה רצון להגיע למטרה. זה ממש לא פשוט. אך בשבילי סופו של הסרט הטורקי, והפגישה המרגשת של הילדה עם מורתה ממנה ברור שהילדה הגיעה הביתה, היא הוכחה נוספת מדוע בכל זאת ולמרות הכל אין מקצוע חשוב יותר ממורה.
