מילדותי בשנות ה50 המאוחרות בישראל אין לי כלל זכרונות מאבי. הוא היה תמיד בעבודה. אמי ואחי הגדול היו אחראים על החינוך שלי. את אבא שלי הכרתי רק בבגרותו. ספרי ילדים ושבועונים מאותה תקופה מספרים סיפור דומה לשלי, האב לרוב נעדר אם באופן פיזי בעבודה, או רגשית. תמונות מאותן שנים מראות את האב בביתו, יושב מרוחק כשעיתון מפריד בינו לבין משפחתו.
נראה שבשנות ה50 אבות פונקו על ידי משפחתם. לא דרשו מהם מאומה אבל הם קיבלו הרבה כבוד. בשנות ה80 המצב כבר היה אחר, וכפי שמעיד סיפור יום האב, בעלי היה אב מאד:
הכל התחיל בפרויקט בית בובות שבעלי ובנותי טרחו יחדיו בבנייתו במשך זמן רב. לבסוף הבית הושלם והגיע הזמן לרהט אותו.
הוא ביקש מהבנות לערוך רשימה של הריהוט הנחוץ לחדרים השונים. רשימת הבקשות שלהן היתה ארוכה מאד, הכל היה נחוץ, ועל שום דבר לא היה ניתן לוותר.
בעלי אמר: ״זאת רשימה מעולה, אנחנו נשלם חצי ממחיר הרהוט שתבחרו.״ הוא הכריז זאת בחגיגיות כאילו התכוון להעניק להן פרס יוקרתי, ומבחינה מסוימת זה היה נכון, אבל הבנות לא היו מוכנות לתגובה כזאת, הן היו בטוחות שאנחנו משלמים על הכל.
אני הופתעתי כמוהן, בעלי לא טרח ליידע אותי על תוכניתו, כנראה כי חשש שאתנגד. ובאמת למרות שלא אמרתי מאומה ועמדתי לצידו חשבתי בסתר ליבי שקצת מוקדם לקצץ את הכנפיים של ילדות בגיל 7 ו8. הן כל כך התלהבו מהפרויקט המושלם וציפו להנות מאין סוף האפשרויות הגלומות בעיצוב פנים.
זה לא שחבל היה לו להוציא כסף על הריהוט, להיפך, כמונו גם הוא התרגש מהפרויקט המוצלח. בדיעבד אני מבינה שזה היה צעד גאוני. הוא ניצל את ההזדמנות ללמד את הבנות מהו כסף: ערך, סולם עדיפויות, אחריות, ואפילו סבלנות.
הבנות מצידן אפילו לא התמרמרו. הן רק עשו חשבון כמה כסף הן מוכנות להוציא והגישו רשימה חדשה.
כפרופסור לניהול וכאב הוא רצה ללמד אותן את נושא ״בעלי העניין,״ במקרה שלהן אם הן רצו משהו היה עליהן לנקוט בפעולה. זה גם שעור שאיפשר להן לגדול: הן חסכו כסף לקנות ריהוט נוסף והכינו קישוטים בעצמן. בית הבובות הפך ליותר משמעותי ויקר ערך כיון שאנחנו ההורים התאפקנו ונמנענו מלקנות את הכל בבת אחת.
בעלי האמין שחשוב שילדים ילמדו מוקדם על כסף, וכך יגדלו להיות בוגרים אחראים. אבל הוא היה יכול ללמד את בנותיו שיעור כזה רק כיון שהיה קרוב אליהן ועבד איתן יחד. אמנם לאבא שלי היו חיים הרבה יותר שקטים בבית, אך אני מרגישה שכיון שהיה לא מעורב, הוא הפסיד המון.
http://blogs.timesofisrael.com/for-fathers-
day-the-father-as-a-teacher/
