גזען ״מטבע הדברים״: מקרה מפכ״ל המשטרה:

אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו מתגורר גזען קטן שגורם לנו להיות חשדנים כלפי השונים מאיתנו. אבל בעזרת חינוך ראוי ובגרות אנו לומדים לרסן את החיה.

לרוע המזל לעיתים הגזען הקטן לא מרוסן וגדל, כמו סרטן, למימדים אדירים ומשתלט על האדם. דוגמא מפחידה כזאת היא התופעה של הצל, הראפר יואב אליאסי עם ההתבטאויות מלאות השנאה שלו וההתפרצויות נגד ערבים והשמאל.

למרות שהצל מאד פופולרי ויש לו אלפי עוקבים ומעריצים במדיה החברתית המחרים אחריו וצווחים מוות לערבים. באופן אישי אני לא מכירה מישהו שלוקח אותו ברצינות, נראה שזה ביטוי מביש נוסף לליכוד החדש כמו הבריונים והפושעים של לה פמיליה בביתר ירושלים.

אך כשמפ״כל המשטרה מדבר כגזען בכנס של לשכת עורכי הדין בתל אביב, זה כבר עניין רציני. כשנשאל מדוע המשטרה נוהגת באלימות כלפי צעירים אתיופים ענה:

כי "בכל המחקרים בעולם ללא יוצא מן הכלל הוכח שמהגרים וצעירים מעורבים בפשיעה יותר מאחרים"

למרות שאלשייך מתיימר להופיע אקדמי ומקצועי, מצטט מאמרים, ישנם כמה פגמים בטיעונים שלו. ראשית בודאי לא בדק את כל המאמרים ללא יוצא מן הכלל. שנית צעירים אלו אינם מהגרים, רובם נולדו בארץ. לבסוף אפילו אם עלו לארץ עם משפחותיהם, כאן אנחנו לא מתייחסים לעולים חדשים כמהגרים אלא מקבלים בברכה את בואם לארץ.

בהסתמכו על אותו מחקר אלשייך מסיק ש״מטבע הדברים״ ששוטר חושד בצעיר אתיופי יותר מבצעיר אחר.

כאן לדעתי נמצאת הבעיה האמיתית. למרות שאלשייך הפגין אומץ בכך שהודה שיש גזענות במשטרה והיא מוטה כנגד צעירים אתיופים, אסור לעבור לסדר היום למשמע המילים מ״טבע הדברים״ בהקשר לאפלייה. מה שהיה עליו לומר ולעשות זה להכריז שכדי לטפל בדעות הקדומות המשטרה התחילה בתכנית חינוכית מיוחדת לשוטרים בנושאי מגוון ורגישות תרבותית.

כאדם דתי על רוני אלשייך לגלות יותר רגישות לאפלייה הרווחת נגד יוצאי אתיופיה בקהילה שלו עצמו. הוא בודאי מכיר מקרוב את המצב בו ילדי עולים נשלחו בהמוניהם לבתי ספר ממלכתיים דתיים שם היחס אליהם אף פעם לא היה כאל שווים.

כמו רבים מהשוטרים גם למפכל המשטרה דעות קדומות ולכן עליו להשתתף בסדנה כזאת לסובלנות ובקרוב. בתור המטלה הראשונה כדאי שיכתוב מכתב התנצלות מפורט לקהילה האתיופית. בנוסף, כדאי שבינתיים מישהי עם הכשרה מתאימה תבדוק את ההודעות והתגובות שלו כדי שיפסיק לדרוך לנו על היבלות

חיי שחורים/ישראלים/פלסטינים נחשבים: או טוב לחיות בעד ארצנו

זמן קצר אחרי הרצח של גברים צעירים שחורים על ידי המשטרה, צעדנו ערב אחד בברודווי בעיר ניו יורק ונתקלנו בהפגנה. המפגינים חזרו על המילים: ״חיי שחורים נחשבים.״ באותו זמן-- דצמבר 2014 , היו מחאות רבות כאלו, נגד אלימות המשטרה כלפי אפרו אמריקאים במיוחד גברים צעירים.

״חיי שחורים נחשבים״ החל ברשתות החברתיות, ב2013, עם השימוש
#blacklivesmatter בהאשטאג
#חיישחוריםנחשבים.

זה הפך לתנועה בינלאומית ששמה לה למטרה להלחם באלימות נגד אפרו אמריקאים,

המוטו הפך לכל כך עוצמתי שב2014 ״חיי שחורים נחשבים״ נבחר למילות השנה בארה״ב.

למרות הנסיבות העגומות שגרמו למחאה החברתית וההפגנות, והובילו לייסודה של תנועה עממית, במילים ״חיי שחורים נחשבים״ יש מסר חיובי ואופטימי.

המוטו אינו מתמקד בעבר,  לא דורש נקמה על פשעי העבר נגד הקהילה. יותר מזה, הוא אינו מתמקד באכזריות המשטרה או במצוקת הקרבנות השחורים.

לעומת זאת, הסיסמא המופלאה הזאת, בעלת 3 מילים פשוטות, שמה את הדגש על החיים עצמם ומדגישה את ערכם, אך איננה מתייחסת רק לחיי היחיד,הקיום הפיסי של הקולקטיב האפרו אמריקאי תלוי בהצלת חיים אלו ושימורם.

אם מוטו כל כך קצר מתמקד ברעיון שהחיים נחשבים, זאת אומרת שזה לא ברור, ושצריך להזכיר עד כמה פגיעים ושברירים חיים אלו.  חייבים גם למלא אותם במשמעות ולנהוג בהם במשנה זהירות.

התסכול והיאוש לאחר הארועים בהם המשטרה פעלה בברוטליות, וההרגשה הכללית שצדק לא נעשה, גרם לפעילים מקרב הקהילה השחורה אשר איבדו אמון בשיטה, לחפש כיון  אחר. המסר שחיי שחורים נחשבים רלוונטי לכל אחד מחוץ ומתוך הקהילה.

האמת האוניברסלית של המוטו הזה גרמה גם לי לחשוב שתנועה כזאת עם מסר דומה תוכל לעבוד גם בקונפליקט הישראלי פלשתינאי.

לאחרונה תוך כדי אינתיפדת הסכינים נפגשנו עם עמיתים פלשתינאים דרך פרויקט הנרטיבים של פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני. אחת הנשים בקבוצה, אם צעירה, הודתה שבנקודת זמן זאת הכי הרבה שהיא יכולה לעשות זה להבטיח שבנה המתבגר  ישאר בבית, וכך לא יזרוק אבנים אל חיילים או יותר גרוע אולי ידקור אותם בסכינים.

מה שאמרה נשמע לי מוכר, פעמים רבות ברדיו הציבורי בארה״ב שמעתי אמהות המגדלות ילדים בגטו ובשכונות עוני מתבטאות בצורה זהה. הן היו חסרות אונים ולא יכלו להשתלט על ילדיהם.

אבל המוטו ״ חיי שחורים נחשבים״ יכול גם להזכיר לילדים, להוריהם, משפחותיהם, מוריהם, ובכלל למבוגרים מסביבם שמוכרחים להזהר, להשמר, ולקדש את החיים.

גם אצלנו בחברה הישראלית אנו שומעים מהורים על אי יכולתם להשתלט על ילדיהם המתבגרים. דוגמא עצובה וקיצונית היא נוער הגבעות בהתנחלויות. רק לאחרונה הזדעזענו מהסיפורים על אותו נוער בסיכון שאיבד קשר עם משפחתו ושאר החברה הנורמטיבית ומבצע פשעי שנאה חמורים כנגד הפלסטינים

זה לא משנה אם הם שחורים, ישראלים או 

פלסטינים, אנשים צעירים ומשפחותיהם  ירוויחו בגדול אם יפנימו את המסר שהחיים נחשבים. יותר מזה, הגיע הזמן להחליף את המוטו הישן וההרואי .במסר חדש  מדגיש  את ערך החיים: ללא ספק עדיף לחיות בעד ארצנו.
 המאמר הופיע באנגלית בעיתון 

Times Of Israel. 

http://blogs.timesofisrael.com/blackisraelipalestinian-lives-matter/